בהמשך לפוסט מהשבוע שעבר, שעסק בקשר בין לחץ לפוריות (או אי-פוריות), הבטחתי לכם קצת עיצות מעשיות המבוססות על ה "אני מאמין שלי" ועל נסיוני הרב במשך יותר מ 25 שנה.

מאת: ד"ר עדי דוידסון

ראשית, כאשר מתכננים הריון, חשוב מאוד  לא לדחות אותו עד לשלב שבו זה נהיה "דחוף" להרות כי צריך להבין שכניסה להריון עשויה לקחת זמן. 90% מהזוגות הם פוריים וזאת הבשורה הטובה, אך יש לקחת בחשבון שגם אצל זוגות פוריים התהליך מסיבות שונות יכול לקחת גם שנה.

כאשר מחליטים להרות ומפסיקים להשתמש אמצעי מניעה, אני ממליץ לא לשנות כלום בחיי המין. להמשיך לקיים יחסי מין באותה תדירות ותזמון כמו בתקופה שלא רציתם להרות. הגוף כבר יודע לכוון אותכם למועדים הרצויים. הרצון להתעברות הוא טבעי ולא מודע ויש להישמע לגוף.

איך למצוא את מועד הביוץ?

פעמים רבות (ביום) פונות אליי נשים עם בקשה ללמד אותן איך למצוא את מועד הביוץ וכשאני מנסה להסביר שאין צורך הן שואלות בפליאה: "איך אפשר להרות מבלי לדעת את המועד הנכון?" אם לצורך הריון חייבים לדעת את מועד הביוץ משמע שחוסר ידע מהווה אמצעי מניעה. כל שנה ישנן 150,000 הריונות לא רצויים בישראל מבלי שידעו כלל את מועד הביוץ.

נשים רבות משתמשות ב "ערכות ביוץ" כדי לתזמן את היחסים. ערכות הביוץ (לדעתי) חסרות כל ערך רפואי שכן אמינותן גרועה ביותר והן טועות בניבוי הביוץ במספר ימים. ערכות אילו משווקות רק לקהל הרחב ולא נמצאות בשימוש במרפאות פריון. אם היה בערכות אילו ערך רפואי אז היו חוסכים הרבה משאבים ורושמים אותן לנשים במקום מעקב זקיקים ובדיקות דם שמבצעות מטופלות הפריון. הסטרס הנגרם בעקבות במעקב יומיומי למציאת הביוץ הוא עצום. תזמון היחסים פוגע גם בזוגיות וגם בסיכוי להתעברות. ובנוסף לכל, אם תועים בתזמון ובוחרים את המועד הלא נכון – אז הסטרס בחודש הבא גובר.

אז מה ההליך המומלץ?

כשמחליטים להרות, לנסות להיכנס להריון באופן ספונטני במשך 4-6 חודשים ללא תזמון ומבלי לחכות עם סטופר להצלחה. במידה ולא הופיע הריון במחצית השנה הראשונה עדיין אין זה אומר שישנה בעיה. אולי אתם מאילו שאמורים להרות במחצית השנייה. ניתן בינתיים לבצע שתי בדיקות פשוטות: בדיקת דם אחת לפרוגסטרון כשבוע לפני מועד הווסת הצפויה ובדיקת זרע. אם הזרע סביר והביוץ תקין ראו זאת כעידוד והמשיכו ספונטנית עוד מספר חודשים.

אם בסוף יתברר שישנה בעייה, אז לא חבל שהפסדנו שנה?

ממש לא. קודם כל רק ל 10% מהמקרים יש באמת בעיה. טיפולי פוריות עוזרים לאילו שיש להם בעיה, אך מזיקים לאילו שאין להם. כאשר יש ביוץ תקין טיפולים הורמונלים רק משבשים אותו ולא משפרים אותו. זרע תקין יפרה טוב יותר ביחסי מין מאשר בהזרעה ישירות לרחם או הפרייה חוץ גופית.

אם לא הופיע הריון תוך שנה אז יש להשלים את הבירור במהירות ונחישות ולטפל רק במה שצריך לטפל. אם לא נמצא בבדיקות כל גורם גופני מומלץ לחפש גם גורם רגשי כמו קונפליקט לא פתור, אמונות קבועות שצריך להסיר או מחסומים מסוג אחר. גם כאשר הגורם הוא גופני, אי הפוריות והטיפולים המתלווים איליה משפיעים קשות על הנפש ולא תזריק עזרה ועיצה גם בתחום זה.

מחקרים רבים הראו שכאשר משלבים טיפולי פוריות עם חיזוק נפשי או עם היפנוזה מגיעים להצלחה טובה ומהירה יותר.

הכותב הוא ד"ר עדי דוידסון, מומחה לרפואת אם-עובר וגניקולוג בכיר

בתחילת השבוע נתקלתי בסיפור המעניין של ליסה ויצ'ולס הבריטית, שאחרי שלל בדיקות פוריות, הרופאים הודיעו לה שהיא לא תוכל ללדת ושהיא ככל הנראה תישאר עקרה. וא, יום אחד, היא הובהלה לבית החולים בגלל כאבי בטן עזים וחשש לאולקוס, היא לא דמיינה שזה ייגמר בלידת בנה הראשון.

הסיפור גרם לי צורך לכתוב ולהרחיב על הקשר ההדוק בין גוף ונפש כאשר מדובר בפוריות. אני ממש לא מתפלא שכאני שומע על אישה הנכנסת להריון ספונטני למרות שאמרו לה שהיא אינה פורייה. למעשה, אני פוגש נשים כאילו כל יום. גם איני מתפלא כשאני רואה נשים שלא מצליחות להרות למרות שאין להן כל בעיה גופנית.

איך זה קורה?

ראשית אתאר את מעגל ההורמונים של האישה והגבר.

עדי דוידסון

השחלה או האשך פועלים באופן תקין רק בעקבות גירוי של הורמונים המופרשים בבלוטה הנקראת היפופיזה. בלוטת ההיפופיזה נמצאת מתחת למוח ומחוברת אליו. בלוטת ההיפופיזה פועלת רק אם מקבלת גירוי הורמונלי מאיזור במוח הנקרא היפותלמוס. ההיפותלמוס, בהיותו חלק מהמוח, מקבל אותות ממערכת העצבים הרגשית ומושפע מאד מהמצב הרגשי.

אצל האישה המערכת הרבה יותר רגישה. שינויים רגשיים יכולים לפגוע בתפקוד המעגל ההורמונאלי ולמנוע ביוץ, אך גם ההתאוששות שלה יותר מהירה לעומת הגבר. אצל הגברים השפעה רגשית פחות מזיקה אך אם כבר מתרחשת, ההתאוששות יותר קשה ויכולה להימשך בין 6-12 חודשים.

לחץ כגורם לעקרות

בישראל אחוז הזוגות הלא פוריים זהה לשכיחותם בשאר העולם, אך אחוז הזוגות המטופלים גבוה בהרבה מאד משאר העולם. ישנם לכך שני גורמים:

1. לחץ של נשים לעבור בדיקות וטיפולים למרות שאין צורך
2. מערכת רפואית שנענית ללחץ ומטפלת במקום לעודד ולהרגיע

למען הסר ספק: איני מאשים לא את הנשים הנמצאות בלחץ, שכן אנחנו חיים כיום בעולם מתוקשר ומלחיץ. וכמובן איני מאשים את הרופאים המנסים לעזור ככל יכולתם ובכלים אשר נמצאים לרשותם, אך לא קיבלו הכשרה בתחום הנפש והשפעתה על הגוף.

אין תחליף לתזמון הטבעי של הטבע

כאשר אישה בארץ מנסה להרות היא מוקפת מידע שלילי. תמיד יש לה חברות שמטופלות במרפאות פוריות שמקרינות לה כמה קשה להרות. היא מציפה את עצמה באמירות שליליות כמו "אני כבר מבוגרת", "אני רוצה הריון מהר ובטח זה ייקח זמן רב להרות", "אני כבר מנסה חודשיים ולא הצלחתי (נכשלתי) אז בטח ישנה בעיה" ועוד.

ואז היא מחליטה "לזרז" באופן אקטיבי את הקליטה להריון. קונה ערכות ביוץ, מחשבת ימים ומתזמנת יחסים. תוך כדי כך הלחץ עולה, ההורמונים נפגעים וגם יחסים מתוזמנים פחות יעילים בהתעברות כי אין תחליף לתזמון הטבעי של הטבע.

הטיפולים מעלים את הסטרס מדרגה נוספת

ואז עולים שלב ודורשים בדיקות. פונים לרופא ומתחילה סדרת בדיקות מתישה ומלחיצה שרק פוגעת בפוריות. בדיקות פוריות אינן אמינות ואינן מנבאות את העתיד. בדיקות פוריות מראות תמונת מצב הנכונה רק ליום הביצוע ובמקרה הטוב לאותו החודש.

אם בדיקה מראה שאין ביוץ , הכוונה היא שאין ביוץ החודש. יתכן מאד והיה ביוץ לפני חודשיים (לפני שהחל הסטרס) וגם יתכן מאד שיהיה ביוץ בעוד חודש. גם בדיקות זרע מראות את המצב הנוכחי באותו יום בלבד. אצל רוב רוב הזוגות חוזרות הבדיקות תקינות או גבוליות ואז מתחילים טיפולים למרות זאת. הטיפולים שוב מעלים את הסטרס עוד מדרגה. בינתיים גם הזוגיות לא משהו והעבודה גם נפגעת.

טכנולוגיות רבות בתחום הפוריות הביאו ברכה לאנושות. תרופות הגורמות לביוץ עזרו לנשים רבות שלא בייצו להביא ילדים לעולם. הפרייה חוץ גופית נתנה תקווה לנשים רבות אשר החצוצרות שלהן היו פגומות לחזור למעגל האימהות ועוד. אך תרופות וטכנולוגיות אילו כאשר מופעלים על זוגות ללא בעיית פוריות – לא רק שאינן מזרזות, אלא אפילו מעכבות ומונעות פריון.

אז איך יוצאים מהמעגל הנ"ל? המשך בשבוע הבא.

בפוסט הקודם סיפרתי לכם כי חזרתי בשבוע שעבר מכנס בין לאומי אשר בו נפגשו מומחים ברפואת האם והעובר מכל העולם. אחד הנושאים אשר דנו בו היה חשיבותה של סקירת המערכות.

כעת ברצוני לעשות סדר במינוחים.

מה ההבדל בין סקירה בסיסית למורחבת?

עד שנת 2007 השתמשו בארץ במינוח סקירת מערכות בסיסית וסקירה מורחבת. סקירה בסיסית הייתה נהוגה במכונים ציבוריים ונבדקו בה רק מספר מועט של איברים חיוניים (לפי המלצת משרד הבריאות) וסקירה מורחבת אשר נעשתה במכונים פרטיים ובמסגרתה כל רופא בדק כראות עיניו ולפי יכולתו את מירב הדברים אשר ניתן לבודקם לפי הידע והטכנולוגיה של אותה התקופה.

הנחיות לביצוע אולטרא-סאונד בהיריון – נייר העמדה המעודכן

מהתאריך ה- 1.3.2007 נכנס לתוקפו נייר עמדה של החברה הישראלית לאולטרא סאונד במיילדות וגניקולוגיה ואשר אושר ע"י משרד הבריאות.

המטרה העיקרית בחיבור הנייר הייתה להעלות את רמת השירות ויסודיות בדיקות האולטרה-סאונד במגזר הציבורי והפרטי כאחד. לצד כך, הוא מנוסח במשנה זהירות באופן המבהיר מה הבדיקה כוללת ואף מהי איננה כוללת, כך שהרופאים והמוסדות לא יסתבכו בתביעות משפטיות מיותרות על רשלנות רפואית.

נייר זה קובע שאין יותר סקירה בסיסית  או מורחבת- קיימת לפיו רק סקירת מערכות,סקירה טובה ומקיפה המצויה במכונים הציבוריים והן בפרטיים. נייר העמדה קובע בהתאם לכך מהם האיברים אשר חובה לבודקם ולדווח עליהם והם כוללים אף כאלו שלא נהגו לבדוק בעבר במסגרת הסקירה הבסיסית. הקריטריונים העיקריים לבחירת מה ייכלל בסקירה הינם חשיבות האיבר הנבדק לניבוי מומים וכן היכולת הטכנולוגית והאישית של מרבית הרופאים להדגים את האיבר בקרב מרבית הנבדקות.

הרחבת הסקירה

למרות שאין יותר סקירה מורחבת, יכול רופא להרחיב את הסקירה הנ"ל במידה שהמכשור, יכולתו, וה"פוטוגניות" של העובר מאפשרים זאת. כמו כן, עליו לציין בטופס מה נבדק בנוסף לקריוטריונים הבסיסיים של הסקירה. כיוון שמשנת 2007 הציוד ממשיך להתפתח והידע שלנו מתרחב, יעבור נייר העמדה עדכונים והסקירה תורחב.

גם בשאר העולם אין חלוקה לסוגי סקירות אלא מצפים מהרופא המבצע סקירה להתאמץ ולבדוק את כל מה שניתן לבדוק באותו הזמן.

גם אישה שהריונה אינו בר-סיכון בתקופה 19-25 של ההריון, מומלץ עליה לבצע את סקירת מערכות, יחד עם בדיקה בשליש הראשון של ההיריון – זאת על פי מה שנכתב במפורש בנייר עמדה זה.

לבלוג שלי –ד"ר עדי דוידסון

לרשומות נוספות בנושא גניקולוגיה ורפואת נשים – ד"ר עדי דוידסון

למאמרים נוספים – ד"ר עדי דוידסון

פעמים רבות אני נשאל שאלה זאת, וכמעט קשה לענות עליה כמו על השאלה את מי אתה אוהב יותר – את אבא או אימא.

בכנס בין לאומי של מומחים ברפואת האם והעובר בו נכחתי לפני כשבוע, דיברו רבות על החשיבות העולה של הסקירה המוקדמת. ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם להכניס את הסקירה המוקדמת ורק כעת שאר העולם (באיחור של כ 20 שנה) מפנים את חשיבותה.

חשיבותו ויתרונותיו של האבחון המוקדם

כמחצית מהמומים ניתן לאבחן כבר בסקירה המוקדמת.

כאשר המום קשה ושוקלים הפסקת הריון , קל יותר גם רפואית וגם נפשית לבצע את הפסקת ההריון בשבועות מוקדמים ולא מאוחרים.
בישראל מעבר לשבוע 24 לא תמיד מאפשרים הפסקת הריון גם אם יש מום – יש צורך לפנות לוועדת על ולוועדה כזאת יש מגבלות חוקיות באילו נסיבות ניתן לאפשר הפסקת הריון.

אבחון מוקדם של ממצא בעובר מאפשר בירור מעמיק שלו תוך הפעלת מערכת של יועצים, כמו יועץ גנטי כדי לשקול את ההשלכות ודרכי האבחון של הממצא, יועץ המתמחה באותו איבר כמו נפרולוג ילדים אם מדובר בממצא בכליה, קרדיולוג ילדים אם הממצא בלב וכדומה.

אבחון מוקדם מאפשר ביצוע ניקור מי שפיר להשלמת האבחון.

אבחון מוקדם מאפשר מעקב אחרי הממצא כי הסתכלות חד פעמית אינה משקפת תמיד את המציאות. פעמים רבות ממצאים הנראים חמורים נעלמים והכל חוזר ונראה תקין, או להיפך הממצא מחמיר ואז קל יותר לקבל החלטה בלב שלם.

בסקירה המוקדמת ניתן לשלב גם אולטרא סאונד דרך הנרתיק ובכך לראות טוב יותר את האיברים. אצל נשים עם דופן בטן עבה או עם צלקות יש קושי בבדיקה דרך הבטן ויתכן שבסקירה המאוחרת לא יראו טוב.

החיסרון של סקירה מוקדמת

אם נסתפק בסקירה מוקדמת בלבד נצליח לאבחן במקרה הטוב רק 60% מהמומים. חלק מהאיברים עדיין לא גמרו את התפתחותם בשלב כה מוקדם ולא ניתן לאבחנם. איברים אשר היו תקינים בסקירה הראשונה , התפתחותם מופרעת והופכים לא תקינים בסקירה השנייה. ולבסוף מומים קשים אשר היו קיימים בעת הסקירה הראשונה לא אובחנו עקב מגבלות טכניות של גודל העובר.

כך שאם מבצעים סקירה מוקדמת יש לבצע גם סקירה מאוחרת טובה ומקיפה כדי להשלים את התמונה.

שילוב שתי הסקירות מביא לאבחון הטוב ביותר

בכנס סיכמו את הסטטיסטיקה העולמית המראה שרק בביצוע שתי הסקירות ניתן להגיע לאבחון של 92% מהמומים. לא ניתן לאבחן בימינו יותר מ  92% מהמומים. ויתור על אחת הסקירות תביא לאבחון מופחת בהרבה.

בתמונה זו רואים את אבי העורקים של העובר היוצא בקשת מתוך הלב ועובר ליד עמוד השדרה ואת וריד הטבור ההולך אל הלב.

בתמונה למטה נראים שני איברים חשובים בתוך המוח אשר עדיין אינם נכללים ברשימת איברי החובה בסקירת המערכות. ניתן לצפות בהם רק בסקירה המאוחרת. החץ העליון מצביע על האיבר שמחבר את המוח הימני עם השמאלי ונקרא CORPUS CALUSOM . חסר אפילו קטן באיבר זה גורם להפרעה תפקודית קשה בעובר.

החץ התחתון מצביע על ה וורמיס המחבר במוח הקטן את האונה הימנית עם השמאלית וגם הוא חשוב ביותר. אני משתדל לבדוק איברים אילו בכל סקירה מאוחרת. בתמונה זו רואים את אבי העורקים של העובר היוצא בקשת מתוך הלב ועובר ליד עמוד השדרה ואת וריד הטבור ההולך אל הלב.

בתמונה הבאה נראים שני איברים חשובים בתוך המוח אשר עדיין אינם נכללים ברשימת איברי החובה בסקירת המערכות. ניתן לצפות בהם רק בסקירה המאוחרת. בחלקה העליון של התמונה ניתן לראות את האיבר שמחבר את המוח הימני עם השמאלי ונקרא CORPUS CALUSOM . חסר אפילו קטן באיבר זה גורם להפרעה תפקודית קשה בעובר. בחלקה התחתון של התמונה ניתן לראות את  הוורמיס, המחבר במוח הקטן את האונה הימנית עם השמאלית וגם הוא חשוב ביותר. אני משתדל לבדוק איברים אילו בכל סקירה מאוחרת.

לבלוג שלי – עדי דוידסון

לרשומות נוספות בנושא גניקולוגיה ורפואת נשים – עדי דוידסון

למאמרים נוספים – עדי דוידסון

השבוע השתתפתי בכנס בו נכחו על מומחים ברפואת אם-עובר מכל העולם מטעם קרן המחקר Fetal Medicine Fondation. אחת מההמלצות בכנס לנשים בהריון היא שלא לחצות גבול כוס יין אחת לערב. ואם אפשר – עדיף לוותר בכלל. כפי שתוכלו לראות דרך התשדיר הבא:

בקרוב אוסיף דיווחים מעמיקים לגבי חידושים משמעותיים בתחום רפואת אם-עובר שהוצגו בכנס.

עדי דוידסון

בדיקת ניקור מי השפיר היא הבדיקה היחידה כיום היכולה לאבחן או לשלול בוודאות תסמונת דאון (והפרעות כרומוסומליות דומות).

מאת: ד"ר  עדי דוידסון, מומחה לרפואת אם עובר

לא כל הנשים מבצעות ניקור מי שפיר עקב הסיכון הקטן בביצוע הבדיקה (הסיכון ירד מאד במהלך השנים) ועלות הבדיקה, שהיתה גבוהה מאד בעבר אך כעת היא מסובסדת ע"י רוב הקופות והביטוחים.
לנשים אשר אינן מתכננות ניקור מי שפיר אנחנו מבצעים בדיקות סינון המנבאות מה הסיכוי הסטטיסטי לתסמונת דאון.

הבדיקה העיקרית לניבוי תסמונת דאון הינה בדיקת השקיפות העורפית המשולבת עם סקר ביוכימי שליש ראשון.

התוצאה המתקבלת מבדיקות הניבוי הנ"ל הינה תוצאה סטטיסטית . האומרת לאישה: סיכוי ללדת תסמונת דאון בגילך הוא X ולאחר ביצוע השקיפות עורפית ובדיקת הדם הוא Y . אנחנו מקוים שביצוע הבדיקות יביא אותנו לסיכון הרבה יותר נמוך מאשר הסיכון לפי הגיל בלבד.

באופן רשמי בדיקה לא תקינה נחשבת כאשר הסיכון לתסמונת דאון גרוע מ 1:380 אך כל אישה צריכה לקבוע את הסטנדרט לעצמה ולהחליט איזה סיכון היא מוכנה לקחת על עצמה.

למאמרים נוספים של הכותב: ד"ר עדי דוידסון

בדיקת עצם האף

מדובר בבדיקה פשוטה יחסית.  המתבססת על התצפית שבמחצית מהעוברים עם תסמונת דאון אין עדיין עצם אף בזמן ביצוע בדיקת השקיפות עורפית ולעומת זאת רק ב 2.5% מהעוברים הבריאים אין עדיין עצם אף..

כאשר אנחנו מגלים נוכחות עצם אף אז הסיכון לתסמונת דאון קטן פי 3 בעוד שחסר עצם אף מעלה את הסיכון מאד. פי 10-20 .

ההמלצה הרשמית היא לבצע בדיקת עצם אף רק במקרים בסיכון גבוה, אך אני משתדל לבדוק כמעט בכל הנשים.

בחלק קטן מהנשים לא ניתן לבדוק עצם אף עקב תנוחת העובר או גורמים אחרים, אך אם האישה בסיכון גבוה ניתן לחזור על הבדיקה בשלב מאוחר יותר

בתמונות המצורפות: עצם האף ותמונת תלת מימד של עובר באותו הגיל.

עדי דוידסון הוא מומחה ברפואת נשים מומחה ברפואת אם עובר (ניהול הריונות רגילים ובסיכון גבוה), מומחה באולטרא סאונד (שקיפות עורפית, סקירת מערכות מורחבת, מעקב התפתחות העובר, תלת מימד, דופלר לזרימות דם עוברי) ומומחה בניקורי מי שפיר.

ד"ר עדי דוידסון, מומחה לרפואת אם עובר

דימום אחרי לידה

אני בת 27, אחרי לידה. בשבוע ה-39 ניגשתי למיון יולדות עם צירים סדירים ופתיחה של 1 ס"מ ומחיקה של 80-100 אחוז. לאחר בדיקה שחררו אותי הביתה. כשהגעתי הביתה התחיל  דימום שרק התחזק. הרופא יחס את הדימום לפציעה בצוואר הרחם באחת הבדיקות.
כרבע שעה אחרי הבדיקה החל הדימום להיות מסיבי עם גושים של דם. כאשר ראה הרופא ראה את הגושים, החליטו ליילד אותי מייד ולתת לי פיטוצין.

האם מדובר  באירוע של היפרדות שליה? לאחר בדיקה של השליה אמרו לי שהכל בסדר. אם כן מדוע היה לי דימום עם גושים מאוד גדולים של דם? אחד הרופאים טען יום אחרי הלידה שכנראה מדובר בהיפרדות קטנה. מטריד אותי שאיני יודעת את התשובה עד היום.

תשובה:

שתי סיבות שכיחות ביותר לדימום בעת לידה הן שליית פתח (ראה פוסט) והפרדות שלייה, במקרים נדירים טראומה לצוואר הרחם עשויה גם היא לגרום לדימום. כאשר השלייה נמוכה עצם הבדיקה יכולה לגרום להיפרדות קטנה בקצה השלייה. באם ילדת לידה רגילה ולאחר הלידה הדימום פסק סביר להניח שמדובר בהפרדות חלקית של השלייה בין אם הייתה קרובה לפתח או לא. זירוז הלידה וסיום ההריון הוא אכן הטיפול המתאים ביותר במקרה של היפרדות קטנה של השלייה, בתנאי שאינה קרובה מדי לפתח. במקרה שהדימום חזק ואינו נשלט אז אין מנוס מניתוח קיסרי.

לפרטים נוספים אודות הכותב: ד"ר עדי דוידסון

יחסי מין אחרי לידה

אני בת 29, נשואה ואם לבת 4 ולבן שנתיים וחצי. מיום הלידה של בתי הבכורה החלו לי בעיות בתפקוד המיני שמתאפיינות באי-רצון לקיים יחסי מין, חוסר משיכה או חוסר תשוקה. זה מפריע לי מאוד בניהול יחסים בריאים במשפחה, ומאוד מעיק עלי ועל אישי בכל פעם שאני מסרבת למצב אינטימי. זה מגיע למצב שבמשך 4 השנים האחרונות, אנחנו מקיימים יחסי מין אולי פעמיים בחודש.

אני אישה בריאה, לא נוטלת תרופות, וללא שום בעיות בתחום לפני הלידה.  לפני ההריון של בתי נטלתי גלולות  הרמונט שסביר שגם תרמו לתשוקה.

אשמח לדעת כיצד אוכל לטפל בעצמי וברצון לנהל יחסים נורמליים, כמו כל זוג בריא.

תשובה:

ירידה בדחף המיני לאחר לידה הינה תופעה שכיחה אך לרוב חולפת מעצמה תוך זמן סביר. הסיבה בדרך כלל היא שילוב של גורמים נפשיים וגופניים. מבחינה רגשית האישה לאחר לידה מחליפה תפקיד ממאהבת לאם וכל האנרגיות שלה מכוונות לטיפול ברך הנולד. הטיפול בתינוק גם דורש המון אנרגיה ומשאבים אשר בעבר כוונו אל בן הזוג. יש גם שינוי בתדמית הגוף שכן איבר המין נתפס כעת כ "תעלת הלידה" השדיים כ"מכשיר הנקה ". גם הטראומה והחתכים שלאחר לידה והכאב בנרתיק לא מאפשר לתפוס אותו כ "מקור להנאה".

במקרה שלך, זמן קצר יחסית לאחר הלידה הופיע הריון נוסף ולידה נוספת,  ויכולת ההחלמה העצמית נפגעה. הטיפול לצורך השיקום המיני מתבסס על יצירת מצבים יזומים לחיזוק הזוגיות – בילויים משותפים כאשר הילדים נשארים עם מטפלת, יציאה לסוף שבוע רומנטי, אם הדבר מתאפשר. בני הזוג לומדים שוב לענג אחד את השני ע"י עיסוי אירוטי אפילו ללא נגיעה ישירה באיברי המין ולהגיע ליחסי מין בהדרגה כמו זוג שרק כעת הכיר.

אם נחכה לספונטניות כשכל מטלות הבית סביבנו לא תמיד זה יקרה, ולכן יש ממש לקבוע "דייטים" וליזום יחסי מין.  אם הבעיהנמשכת, יש לפנות לטיפול מיני/זוגי כי תמיד איש מקצוע במבט מהצד יכול לזהות נקודות תורפה ולתקנן.

פרטים נוספים וקטעי וידאו: ד"ר עדי דוידסון

מחזור בזמן הנקה

אני בת 25, מיניקה שנה ועשרה חודשים. המחזור חזר לי אחרי שנה וחצי של הנקה, בכל פעם בהפרש קטן יותר מקודמו, וכולם בהפרשים קצרים יותר ממה שהייתי רגילה לפני ההריון (אם כי תמיד הוא לא היה סדיר). האם יש קשר להנקה? האם זה ימשך כך מעכשיו והלאה? האם יש דרך לאחר את המחזור ולקצר את משך הווסת? כיום היא נמשכת שבוע. אני לא נוטלת אמצעי מניעה.

תשובה:

הנקה אכן משבשת את מחזור הווסת. לאחר הנקה של כמעט שנתיים מגיעים למצב ביניים, שכן ההנקה כבר אינה מלאה, אינטנסיבית ויעילה.ואין דיכוי של מחזור הווסת,  ומצד שני עדיין ישנה מעט הנקה ולא מתאפשרת ווסת תקינה וסדירה. מאוחר מכדי להתחיל גלולות להנקה, וגלולות רגילות עדיין אסור. הפתרון הוא להמתין לסוף הנקה שוודאי אינו רחוק כעת ולתת למחזור להתאזן לבד או לקחת גלולות לאיזון.

מאת ד"ר עדי דוידסון

(התמונהמתוך האתר yoledet.co.il)

שליית פתח הינה תופעה לא תקינה. באופן תקין השלייה מתיישבת בגוף הרחם רחוק מצוואר הרחם. המיקום המדוייק (קדמית, אחורית, צדדית וכו,) אינו משנה.  כאשר השלייה מתיישבת על צוואר הרחם, נקראת התופעה שליית פתח.
הסיכון העיקרי בשליית פתח הוא דימום המסכן הן את האם והן את העובר, ובעקבותיו לידה מוקדמת. לעיתים הדרך היחידה לעצור את הדימום היא ניתוח קיסרי דחוף אפילו אם העובר עדיין פג. אך לא על הסיכונים נדבר היום אלא נרחיב על דרך היילוד.

3 סוגים עיקריים של שליית פתח

• שליית פתח שלמה אשר בה השלייה מכסה בשלמות את צוואר הרחם.
• שליית פתח חלקית אשר בה השלייה מכסה רק חלק מצוואר מהרחם.
• שלייה גבולית (נקראת גם מרגינאלית) הנמצאת במרחק של פחות מ 2 סמ' מצוואר הרחם אך אינה מכסה אותו.

השכיחות של שליית פתח

אומנם שליית פתח נמצאת רק באחת מכל 250 לידות אך בבדיקת סקירת מערכות מאוחרת נמצא שליית פתח באחת מכל 25 נשים (ובסקירה מוקדמת אפילו הרבה יותר). לשלייה ישנה נטייה לעלות מעט כלפי מעלה עם התפתחות ההריון וגדילת הרחם. התנועה של השלייה לעולם אינה כלפי מטה כך שאם נשללת שליית פתח בסקירת המערכות לא ייתכן ותופיע לאחר מכן.

אבחון שליית פתח
הדרך היחידה לאבחון שליית פתח היא בדיקת אולטרא סאונד המבוצעת בדרך כלל כחלק מסקירת מערכות. כמעט ואין משמעות לשליית פתח בסקירה המוקדמת, אלא אם כן ישנם דימומים באותה התקופה.

אם בסקירת המערכות המאוחרת מיקום השלייה תקין אין צורך במעקב נוסף. אם השלייה היא שליית פתח צריך להמשיך ולעקוב. 90% מהיולדות עם שליית פתח בסקירה המאוחרת תגענה ללידה ללא שליית פתח. ניתן לנבא זאת בשתי דרכים:
1. גודל חלק השלייה המכסה את הצוואר. כיוון שהשלייה עולה כלפי מעלה רק בכמות מועטה אם החלק המכסה את הצוואר גדול מאד הסיכוי שהוא יעלה קטן. ולהיפך אם רק קצה קטן מכסה את הצוואר אז יש סיכוי טוב שהוא יעלה למעלה.
2.  מיקום חיבור חבל הטבור אל השלייה: ככל שחבל הטבור מחובר אל השלייה נמוך יותר, כך הסיכוי שהשלייה תעלה קטן יותר. כאשר חבל הטבור מחובר ממש לקצה התחתון של השלייה עוברים כלי דם קרוב לצוואר וזה אפילו יותר מסוכן משליית פתח. מומלץ להשתמש באולטרא סאונד המדגים זרימת דם בצבע כדי לשלול כלי דם ליד צוואר הרחם.

איך מיילדים עם שליית פתח

כאשר השלייה חוסמת את הפתח (את צוואר הרחם) בין אם באופן מלא או חלקי, חייבים ליילד בניתוח קיסרי. הספק מתעורר כאשר השלייה אינה מכסה את הפתח אלא קרובה איליו בטווח של עד 2 סמ'. גם במקרים אילו ממליצים רוב הרופאים ליילד בניתוח קיסרי עקב סכנה לדימום במהלך הלידה (ואכן זאת ההמלצה עד כה בספרי הלימוד).

המחקר החדש: שליית פתח גבולית

במחקר חדש אשר פורסם בכתב העת היוקרתי AMERICAN JOURNAL 0F OBSTETRICS AND GYNECOLOGY החליטו לא להתייחס לכל המקרים כקבוצה אחת אלא חילקו את הנשים עם שליית פתח גבולית לשתי קבוצות: קבוצה אחת מרחק השלייה עד 1 סמ' ובקבוצה השנייה המרחק 1-2 סמ'.
בקבוצה הראשונה ילדו לבסוף שני שליש מהנשים בניתוח קיסרי ובשליש מהן הופיע דימום כך שמוצדק מאד במקרה זה ליילד מראש בניתוח קיסרי.

בקבוצה השנייה הצליחו שני שליש ללדת בלידה רגילה ללא כל קושי ורק ב 3% מהנשים הופיע דימום.

מידע חדש זה פותח פתח לנשים רבות ללדת בלידה רגילה בניגוד למה שהיה נהוג עד כה.

ד"ר עדי דוידסון הוא גניקולוג רופא נשים בכיר, מומחה לרפואת אם-עובר.

הפלה טבעית היא אירוע של אובדן הריון במהלך השבועות הראשונים להריון. נשים רבות עוברות הפלה טבעית ומדובר באירוע שכיח ביותר. הסיבות להפלה טבעית הן רבות ומגוונות, אך יש  להדגיש כי לרוב הסיבות הגורמות להפלה טבעית אינן בשליטתנו, וכל ניסיון "להאשים את עצמנו" בהפלה הטבעית יהיה לא נכון וחסר ביסוס.

בדיקת אולטרה-סאונד במהלך השבוע ה- 7 של ההריון מאפשרת בד"כ לזהות דופק אצל העובר, ואז גם יורדת באופן משמעותי ההסתברות להפלה טבעית. אובדן של הריון לאחר 20 שבועות, אינו מוגדר כהפלה טבעית.

3 סוגים של הפלות טבעיות

הפלות טבעיות בשליש הראשון להריון מתחלקות ל- 3 סוגים עיקריים:

1. הפלה שלמה –  בה כל תוכן ההריון (העובר השק והשלייה) נפלטו בשלמותם, והרחם ריק.

2. הפלה בלתי שלמה – בה תוכן ההריון נפלט בחלקו אך בחלל הרחם עדיין יש חומר שלא נפלט (עובר או שליה)

3. הפלה נדחית – מתבטאת בעובר ללא דופק או בשק הריוני עם שלייה ללא עובר. המצב מתגלה בבדיקת אולטרא סאונד שגרתי מבלי שהחל כל תהליך של הפלה.

מדוע בעבר רוב ההפלות היו בלתי שלמות?

בעבר הרחוק יותר רוב ההפלות היו הפלות בלתי שלמות, שכן רוב הנשים לא ביצעו אולטרא סאונד שגרתי בשליש הראשון, ופנו לרופא או חדר מיון רק כאשר החל  דימום.

בימינו, רוב הנשים עוברות שתי בדיקות אולטרא סאונד בשליש הראשון: הראשונה  – מייד עם הביקור הראשון אצל רופא הנשים כדי לוודא את גיל ההריון ותקינותו, והשנייה  – בעת ביצוע בדיקת שקיפות עורפית.

עקב זאת מאובחנים רוב מקרי ההפלות עוד בטרם החל דימום וההפלה נהפכה לבלתי שלמה. בין אובדן הדופק העוברי ועד להתפתחות הפלה טבעית יכולים לחלוף אפילו 4 שבועות.

מהו הטיפול המועדף בהפלה נדחית?

עד לאחרונה הטיפול המועדף בהפלה נדחית היה ריקון  חלל הרחם בהרדמה כללית. פעולה זאת הינה טכניקה בטוחה, אך כרוכה באשפוז ופעולה חודרנית.

טבליות מיזופרוסטול

לאחרונה נכנס טיפול חדש. מדובר בתרופה הנקראת מיזופרוסטול (ציטוטק), אשר שמשה בשנים האחרונות כחלק מהטיפול התרופתי בהפלה מלאכותית (בהצלחה רבה ובבטיחות טובה).
ניתן לתת תרופה  זאת בדרכים שונות אך הדרך היעילה והבטוחה ביותר היא בטבליות לנרתיק.

מחקרים עדכניים  מראים על הצלחה של 75-80% וגם במקרים אשר לא הייתה בהם הצלחה מלאה, ובכל זאת היה צורך לבצע ריקון בהרדמה כללית, הפעולה הייתה הרבה יותר קלה כי צוואר הרחם היה כבר פתוח.

מהן תופעות הלוואי?

תופעות לוואי  עיקריות הן כאבים ודימום. הכאבים נובעים מעצם התכווצות הרחם במטרה לפלוט  את תוכנו והדימום נובע מתהליך ההפלה. חסרון נוסף הוא הצורך בליווי רפואי צמוד בימים הראשונים כדי לוודא הצלחת התהליך ולשלול תופעות לוואי.

ניתן לבצע את הטיפול הנ"ל בכל הריון שאינו עולה על 12 שבועות ובתנאי שהאישה בריאה ואין לה מחלות רקע אשר לא מאפשרות שימוש בתרופה.

בדיקת GBS - מתוך האתר www.essum.se

שמתי לב כי לאחרונה יש באזז באינטרנט סביב ה- GBS, ובעקבות כך נשים רבות פונות אלי עם שאלות עליו, או בבקשה לקחת להן משטח לאבחון GBS. מכיוון שמדובר במשהו חדשני, הבלבול רב – ולכן זה המקום לעשות קצת סדר בנושא.

מאת: עדי דוידסון

בנוסף, יש לציין כי לפני כשבוע השתתפתי במפגש של החברה לרפואת אם-עובר בישראל, בו התכנסו בכירי הרופאים, ונושא ה GBS הועלה לדיון כאשר הוצגו עמדות בעד ונגד ביצוע סקר לאבחון מוקדם בישראל.

מהו ה- GBS?

GBS או בשמו המלא GROUP B STREPTOCOCUS (סטרפטוקוק מקבוצה B ) הינו חיידק נפוץ הנמצא אצל נשים רבות במערכת העיכול השתן או הנרתיק. לרוב, החיידק אינו גורם למחלה, אך לעיתים הוא הופך לאלים ויכול לגרום למחלת חום קשה עקב דלקת בשתן או ברחם.

התינוק יכול להידבק בחיידק הסטרפטוקוק בעת מעבר דרך תעלת הלידה או ע"י זיהום שעולה אל הרחם לאחר שניפקעו מי השפיר והשק פרוץ. מקצת הילדים אשר ייחלו בסטרפטוקוקוס, יפתחו מחלה קשה כבר ביממה הראשונה לחייהם, הכוללת זיהום מפושט, דלקת ריאות ודלקת קרום המוח, ויזדקקו לטיפול נמרץ. כל מקרה GBS הוא עולם ומלואו ולרפואה המודרנית יש כלים המאפשרים למנוע אותם, החוכמה היא למצוא  את הדרך הנכונה להדברת התופעה.

עד כמה שכיחה ה- GBS?

שכיחות ה GBS משתנה מאד מאוכלוסיה לאוכלוסיה וגם מידת האלימות של החיידק שונה מאוד באוכלוסיות שונות. בארץ הוכח במחקרים חוזרים שהשכיחות הממוצעת היא כ 16% מהנשים ההרות, אך רק אחד מכל 3000 ילדים יפתח מחלה. 80% מהנשים שנשאיות GBS נכנסות בכל מקרה לאחד מגורמי הסיכון הנ"ל, כך שהיו זוכות לטיפול גם ללא המשטח.

למאמרים נוספים על רפואת אם-עובר – ד"ר עדי דוידסון

שתי גישות להילחמות בתופעת ה- GBS

א. אנטיביוטיקה – גישה הנהוגה כיום בישראל וברוב ארצות העולם המערבי. האנטיביוטיקה ניתנת לכל יולדתף אם יש לה אחד מחמשת גורמי הסיכון:

1. חום בלידה מעל 38 מעלות
2. לידה לפני שבוע 37
3. ירידת מים יותר מ 18 שעות
4. הוכחה כלשהי לנוכחות GBS בעבר
5. גילוי במקרה של GBS בהריון נוכחי כמו למשל בתרבית שתן המבוצעת לכל אישה.

ב. משטח סקר – גישה הנהוגה מזה 8 שנים בארצות הברית ובעוד שלוש ארצות נוספות. מבצעים משטח סקר לכל יולדת בשבוע ה- 35-37. אם נמצאה חיובית היא, תטופל באנטיביוטיקה לפחות 4 שעות לפני הלידה.

במשך שנים רבות טענו האמריקאים שאין הבדל בתוצאה הסופית בין שתי הגישות. אולם, בעקבות מחקר גדול אחד שהראה יתרון לגישה השנייה, הם שינו את דעתם והמליצו לעבור לגישה השנייה.

איזו גישה עדיפה?

בעבר בוצע חישוב המראה שכדי למנוע ילד חולה אחד צריך לטפל באנטיביוטיקה ב 6000 נשים הרות. חשוב לציין כי בהחלטה אם לבחור בין גישה א' או ב', אין כל גורם כלכלי, שכן משטח וטיפול ל 6000 נשים זול בהרבה מטיפול בילד אחד, אך נשאלת השאלה האם טיפול כה נרחב באנטיביוטיקה גורם לסיכונים בהווה ובעיקר בעתיד. אנחנו יודעים מהעבר שטיפול נרחב באנטיביוטיקה מביא עלינו זנים עמידים יותר ואלימים יותר הקשים מאד לטיפול.

חסרונות לגישת המשטח:

1. חלק מהנשים יולדות לפני המשטח ובכל מקרה מקבלות אנטיביוטיקה
2. חלק מהנשים אשר אובחנו כחיוביות יולדות תוך פחות מ 4 שעות ולא מספיקות לקבל אנטיביוטיקה
3. התוצאה בשבוע 35-37 לא תמיד משקפת את המצב בעת הלידה
4. החרדה המלווה בתשובה חיובית, אשר גם לה השפעה מזיקה

לסיכום:

ישנם כיום מחקרים המנסים להתמודד עם הבעיה בדרכים הרבה יותר טובות כמו: יצירת חיסון נגד  GBS, פיתוח בדיקה מהירה שיכולה לאבחן GBS תוך שעתיים ואז לטפל רק ביולדות ובילודים אשר אכן נחשפו, והעיקר – פיתוח טסטים המזהים את הזנים האלימים יותר כדי לא לטפל לשווא בזנים שאינם מסוכנים.

מהי עמדת משרד הבריאות? הוא אינו  ממליץ על ביצוע סקר ל GBS, אלא על טיפול לפי גורמי סיכון. לאחר שלמדתי וחקרתי את הנושא ושמעתי את שני הצדדים אני חושב שעמדת משרד הבריאות נכונה. אם יולדת מעוניינת בבדיקה, לאחר שקראה והבינה את היתרונות והחסרונות הטמונים בה, יש לאפשר לה לבצעה. אם כי יש לזכור כי הבדיקה אינה כלולה בסל הבריאות ויתכן כי תבוצע באופן פרטי.

הפוסט פורסם גם באתר עדי דוידסון