למרות שכתבתי לא מזמן על הנושא, בעקבות הכתבה בעיתון הארץ ושינוי דרמטי בעמדת משרד הבריאות החלטתי לכתוב שנית ולהרחיב.

מהי בדיקת הצ'יפ הגנטי?

בדיקה זו נקראת בשפה רפואית CGH ומטרתה לבדוק יותר לעומק את הכרומוסומים של העובר. אם נתייחס לכל כרומוזום כאילו הוא כרך אחד באנציקלופדיה גדולה המכילה את כל המידע על גוף האדם, איך לבנות את הגוף וכיצד לתפעל אותו, אז יש לנו למעשה בכל תא 23 זוגות כרכים (כרומוסומים) המכילים את כל המידע הנחוץ לחיים תקינים.

המשך…

מכשירי האולטרה סאונד מתקדמים כל הזמן וכוללים בתוכם טכנולוגיות חדשות, וברצוני להציג חלק מהן.בחודש זה היגיע ארצה מכשיר VOLUSON של חברת GE עם חבילת תוכנות חדשה לשנת 2012.

תלת מימד

תלת מימד אינה טכנולוגיה חדשה, כבר מספר שנים אנחנו נהנים לראות את הפנים של העובר בצורה ברורה ולמעשה האישה (ובן זוגה) יכולים להתחבר כך יותר טוב אל עוברם. הטכנולוגיה של התלת מימד הולכת ומשתפרת כל הזמן כך שהתמונות יותר ברורות ויותר מציאותיות.

תלת מימד זה לא רק תמונות יפות. כאשר אנחנו מבצעים בדיקה של איברי העובר בדו מימד למעשה אנחנו מסתכלים על פרוסה דקה מתוכו. פרוסה דקה זו מכילה את האיברים אשר ברצונינו לבדוק ועם הזזת מכשיר האולטרא סאונד אנחנו רואים עוד ועוד פרוסות ובונים בדמיונינו את המראה התלת מימדי של העובר. כאשר אנחנו מפעילים את מכשיר התלת מימד עוברת הקרן באופן אוטומטי על העובר וסורקת לתוך זיכרון המחשב אלפי פרוסות דו ממדיות ובונה דגם תלת מימדי של העובר. כיוון שהמחשב מצליח לראות הרבה יותר פרוסות מאיתנו ושומר אותן בסדר הנכון, אז הדגם שנבנה על ידו מדויק ואמין יותר.

לאחר שדגם העובר שמור בתוך המחשב אנחנו יכולים להתחיל לבדוק אותו כרגיל בפרוסות דו ממדיות אלא שהפעם איננו תלויים בתנוחת העובר אלא יכולים לבדוק פרוסות אשר לא היו נגישות לנו בבדיקה הרגילה.

דוגמא לכך אנחנו יכולים לראות בבדיקת המוח. אחד האיברים החשובים במוח נקרא CORPUS CALOSUM והוא מחבר בין מוח ימין למוח שמאל. איבר זה לא קיים בסקירה המוקדמת וחשוב מאד לבדוק אותו בסקירה המאוחרת. בחלק גדול מהמקרים העובר שוכב על הצד ולכן לא ניתן לקבל פרוסה אורכית של המוח.

בתמונה אנחנו רואים משמאל את המוח בחתך רוחבי. בעזרת טכנולוגיה של תלת מימד אנחנו מעביר פס בתמונה והתלת מימד מראה לנו את החתך האורכי לאורך הפס כמו בתמונה הימנית וכך נגלה לנו הקורפוס קלוסום ואיברי מוח נוספים שלא יכולנו לראות בתמונה המקורית.

דרך אחרת לבדוק יסודי את העובר היא על ידי טכנולוגיה הנקראת TUI . בשיטה זו אנחנו מקבלים רצף של פרוסות זו אחר זו כמו ב CT או MRI

זרימות דם בצבע באיכות HD

כפי שכתבתי בפוסטים קודמים (קישור) בעזרת טכנולוגיה של דופלר ניתן לראות זרימה בכלי הדם בצבע. הצבע מראה לנו את כיוון הזרימה ועוצמתה. זרימת דם לכיוון המכשיר נצבעת באדום ולכיוון הפוך בכחול. עד כה היה קשה להדגים ברור כלי דם קטנים ובעיקר ורידים אשר בהם הזרימות איטיות. כעת ישנה טכנולוגיה הנקראת HD DIRECTIONAL FLOW  המאפשרת בנוסף לעיבוד נתוני הזרימה גם לראות את כלי הדם ותקינותם

לדוגמא בתמונות הבאות אנו רואים את הקשת של אבי העורקים היוצא מתוך הלב ו 3כלי דם היוצאים מהקשת. במקרים נדירים ישנם 4 כלי דם ותופעה זו מעלה את הסיכון לתסמונת דאון ולכן חשוב לאבחנה.

בדיקה אוטומטית של שקיפות עורפית

את חשיבותה של השקיפות העורפית כולם יודעים וכבר כתבתי עליה רבות (קישור). לאחרונה פותחה טכנולוגיה הבודקת אוטומטית מתוך התמונה את השקיפות עורפית SONO NT , ובכך מקבלים מדידה הרבה יותר מדויקת והרבה יותר אוביקטיבית.

למאמר המתאר טכנולוגיה זו בפירוט – לחצו כאן

וכמובן ישנן עוד הרבה טכנולוגיות אשר קצרה הכתבה מלהכיל כך שלאילו המתחילות את הריונן כעת צפויות הרבה הפתעות נעימות בהמשך.

בפוסט על רעלת הריון, הבטחתי להרחיב אודות הקשר בין קרישיות יתר ורעלת הריון. בפוסט זה, אתייחס למספר סיבוכי הריון ולא רק לרעלת הריון.
בתור מי שמתמחה מזה שנים ברפואת אם-עובר, יצא לי להיתקל בנשים רבות הסובלות מקרישיות יתר, תופעה זו שכיחה ביותר. ובכל זאת, לא כל אישה בהריון נבדקת לצורך טיפול מניעתי בנוגדני הקרישה שלה.
מדוע? ומה עם אלו שכבר חוו בעברן סיבוכי הריון, וסובלות מקרישיות יתר?

מהי קרישיות יתר?

מערכת הקרישה, הידועה כבר מזה עשרות שנים, הינה מערכת אשר מורכבת ממספר רב של חומרים כימיים, להם אנו קוראים פקטורי קרישה. פקטורים אילו מופעלים כאשר מתגלה נזק לכלי הדם, והם מפעילים זה את זה עד להיווצרות קריש החוסם את הנזק ומונע דימום. בשני העשורים האחרונים, החלה הרפואה לייחס חשיבות למערכת מקבילה שתפקידה, מצד אחד למנוע מאותו קריש להתרחב ולהתפשט מעבר לצורך שלו בעצירת הדימום, ומצד שני למנוע היווצרות קרישים ספונטניים בכלי הדם.

כפי שישנם אנשים עם פגם במערכת הקרישה הנמצאים בשל כך בסיכון לדימום יתר, ישנם כאלו עם פגם במערכת מניעת הקרישה, הסובלים בשל כך מקרישיות יתר, או ליתר דיוק, נמצאים בסיכון לפתח קרישים ספונטניים.

מה הגורמים לקרישיות יתר?

קרישיות יתר יכולה להיות מולדת (גנטית), או נרכשת (המתפתחת במהלך החיים).

איזה סוגים של קרישיות יתר מולדת ידועים?

פקטור V ליידן – זוהי מוטציה נקודתית בפקטור קרישה מספר 5. פקטור 5, הוא פקטור חשוב, שכן רוב המערכת למניעת קרישה פועלת ע"י פירוקו ולאחר המוטציה, הוא הופך להיות עמיד יותר.
מוטציה בפקטור II – מוטציה גנטית בפקטור מספר 2.
MTHFR – חסר גנטי באנזים אשר אחראי לייצור של חומצה פולית. לבעלי מוטציה זו, יש רמה נמוכה של חומצה פולית ורמה גבוהה של הומוציסטאין, הגורם לקרישת יתר. בנוסף לסיכון הקרישה יש לבעלי מוטציה זו סיכון רב יותר למומים במערכת העצבים, עקב החוסר בחומצה פולית.
חסר מולד באחד מ3 מרכיבים חשובים של המערכת למניעת קרישה – PROTEIN C , PROTEIN S, AT III.

מהי קרישיות יתר נרכשת ?

ישנם נוגדנים בגוף האדם, שנוצרים ללא סיבה ויכולים להפעיל את מערכת הקרישה.
התסמונת של נוגדנים עצמיים, הגורמים לקרישיות יתר, נקראת APLA.
הנוגדנים הנפוצים נקראים LUPUS ANTICOAGULANT (בקיצור LAC ), או ANTICARDIOLIPIN.

מתי יש לחשוד בקרישיות יתר ?

כאשר היה אירוע של היווצרות קריש דם ללא סיבה נראית לעין.

כאשר האישה חוותה סיבוך הריון קשה כגון :

• רעלת הריון קשה
• האטה בגדילת העובר IUGR
• הפרדות שלייה
• לידה מוקדמת
• מוות של עובר בתוך הרחם
• הפלות חוזרות

במקרים אילו יש לבצע בדיקות כדי לשלול את כל הגורמים המולדים או הנרכשים הנ"ל.

עד כמה התופעה שכיחה ?

הנטייה לקרישיות יתר הינה שכיחה מאד. ישנן הערכות שונות, כיוון שישנם הבדלים בין אוכלוסיות וארצות שונות. ההערכה הממוצעת היא כ-20% מהאוכלוסיה.

אם התופעה כל כך קשה ונפוצה, אזי נשאלת השאלה, מדוע לא לבדוק את כל הנשים ההרות, עוד לפני שייווצר סיבוך במהלך  ההריון ? למה לחכות שיקרה משהו ולא לפעול מראש ?

רוב האנשים עם קרישיות יתר, יעברו חיים שלמים ללא כל אירוע רפואי חריג. כמו כן, כיוון שהתופעה נפוצה מאד, אם נבדוק את כולם נצטרך לטפל בנוגדי קרישה בקרב אחוז ניכר מהאוכלוסיה. כלומר, ייווצר מצב בו מטופלים רבים יהיו בחרדה, ויקבלו טיפול שלא לצורך.

נשים שכבר חוו סיבוך הריון, ולהן קרישיות יתר, שונות משאר האוכלוסיה, ואצלן גדול הסיכוי שהתופעות תחזורנה על עצמן, אם לא נטפל בהן.

איך מטפלים?

חשוב  להשלים את האבחון לפני ההריון משתי סיבות.

ראשית, חלק מהבדיקות משתנות במהלך ההריון ולא ניתן לבצע אבחון נכון אם האישה כבר הרה.

שנית, השלייה מתפתחת כבר בסביבות שבוע שביעי, ואם הטיפול לא יחל מייד עם גילוי ההריון, יתכן וכבר לא נוכל למנוע חלק מהסיבוכים (אם כי נוכל להקל ולהפחית את חלקם).

בעשור האחרון, נפוצה תרופה נגד קרישה, הנקראת קלקסן CLEXAN. לתרופה זו מספר יתרונות – אין לה כמעט תופעות לוואי, המינון הוא אחיד ולא צריך לשנותו כל יום על פי בדיקות בדומה לתרופות אחרות והשפעתו פגה תוך 12 שעות כך שתהליך מניעת הקרישה הפיך. החסרון העיקרי של התרופה, הוא שניתן לקבלה בהזרקה בלבד, ולכן על האישה ללמוד להזריק לעצמה או להיעזר באופן יום-יומי בבן זוגה.

כל הנשים בישראל שסבלו בעברן מקרישיות יתר וסיבוכי הריון, מטופלות עם CLEXAN. בספרות הרפואית אין עדיין הסכמה גורפת לגבי הצורך בטיפול, ולכן ישנן ארצות וקבוצות רופאים שעדיין לא מטפלים בבעיה.

כאשר ישנה קרישיות יתר נרכשת, הנגרמת ע"י נוגדנים יש להוסיף לטיפול גם אספירין במינון נמוך.

כאשר מדובר ב MTHFR, יש להוסיף חומצה פולית במינון גבוה של 5 מג'. ישנם מקרים בהם חומצה פולית במינון גבוה מתקנת את התופעה ואין צורך בטיפול נוסף.

כל הנשים ההרות עם קרישיות יתר, צריכות להיות במעקב ביחידה או אצל רופא, המתמחים בהריון בסיכון גבוה.

המעקב צריך לכלול בנוסף למעקב השגרתי הצמוד, גם מעקב צמיחת העובר, מעקב דופלר לזרימות דם בשלייה ומעקב מוניטור עוברי בשליש השלישי.

אחת הדילמות הגדולות, שהמומחים ברפואת אם-עובר מתחבטים בה, היא מתי ליילד עוברים בסיכון גבוה.

לידה רגילה מול יילוד יזום

הסיבה לדילמה, נובעת מכך שבשלות ריאתית מקסימלית, מתפתחת רק לאחר שבוע 39. בנוסף, לידה רגילה המתפתחת לבד, עדיפה לרוב על יילוד יזום. מצד שני, במצבים רבים אשר מהווים גורמי סיכון לעובר, המשך ההריון הינו בעל סיכון רב יותר מאשר יילוד יזום מוקדם.

כיוון שלא קל למצוא את נקודת האיזון אשר בה הסיכון בהמשך ההריון עולה על הסיכון (ואי הנוחות) שבזירוז לידה מיידי, החוקרים מחפשים כל הזמן בדיקות, אשר תעזורנה לנו למצוא את המועד הנכון ליילוד.

האטה בקצב צמיחת העובר (IUGR)

אחד המצבים המעניינים אותי במיוחד, שעליי אף להתמודד איתו לעיתים קרובות, הינו עוברים אשר האטו באופן משמעותי את קצב גדילתם.

במאמריי הקודמים, כתבתי על הצמיחה התקינה של העובר, על האטה בצמיחה של העובר , ועל דרכי האבחון והטיפול בתופעה זאת.
הפעם אתייחס לבדיקת דופלר חדשה המרמזת לנו מתי ליילד עוברים שקצב צמיחתם המועט קרוב למועד הלידה (משבוע 34 ומעלה).

החוקרים סבורים, כי עוברים שקצב צמיחתם הואט בשלב מאוחר של ההריון, מתנהגים באופן שונה לעומת אילו שהינם קטנים עוד בשלביו המוקדמים של ההריון.

כ-10% מהעוברים, משקלם קטן מהנורמה. בקרב קבוצה זו, ישנו סיכון יתר למצוקה עוברית ולניתוח קיסרי בעקבות זאת, וכן לסיכונים נוספים.

בעזרת הדופלר, אנו יכולים לבדוק את איכות זרימת הדם בכלי דם שונים של האם והעובר (קישור להסבר המתאים לגבי דופלר, ניתן למצוא בפוסט שכתבתי על דרכי האבחון והטיפול הנ"ל).

מעקב אחר עובר בסיכון באמצעות בדיקת ה-MCA

עד כה, היה נהוג לעקוב אחרי העוברים בעיקר ע"י בדיקת זרימת הדם בעורק של חבל הטבור. עורקי הטבור מזרימים את הדם אל השלייה, ולכן הם מייצגים נאמנה את התפקוד של השלייה. כאשר כלי הדם בשלייה חסומים וישנה התנגדות מוגברת בשליה אז ישנה ירידה בזרימת הדם בעורק הטבור.

אולם, מדד זה של זרימת הדם בעורקי הטבור, הינו בעל רגישות נמוכה מאד, שכן טווח הנורמה מאד רחב ורק כאשר השינוי קיצוני נוכל לראות אותו בא לידי ביטוי. כאשר ה IUGR מתפתח בשלב מאוחר בהריון, אין מספיק זמן להתפתחות של שינוי קיצוני בעורק הטבור, והמדד נשאר תקין למרות סכנה למצוקה עוברית.

מדד אחר הוא זרימת הדם בעורק המרכזי של המוח הנקרא MCA. כאשר השליה איננה מתפקדת היטב והעובר מקבל אספקת דם מופחתת, ישנה התרחבות של עורקי המוח, כדי שהמוח יוכל לקבל בכל זאת אספקת דם טובה.
תופעה זו מתבטאת בזרימה מוגברת ב-MCA. בדיקת ה-MCA, הינה חשובה בהרבה מבדיקת זרימת הדם בעורק הטבור ואף רגישה הרבה יותרלשינויים בעובר, המנבאים מצוקה עוברית. לכן, היא חייבת להתבצע כאשר העובר נמצא במעקב, בשל חשד להאטה בקצב צמיחה עוברית (IUGR).

בתמונה זו רואים איך נמדדת ונראית הזרימה במוח ובעורק הטבור. UA PI בטבור ו- MCA PI  במוח.

התפתחויות מחקריות חדשות אודות האטה בקצב צמיחת העובר

במחקרים אחרונים התקדמו החוקרים צעד נוסף קדימה. הם המציאו מדד נוסף, בעזרתו ניתן לזהות עוברים, שהזרימה בעורקי הטבור שלהם ירדה, בעוד זו שבעורקי המוח התגברה, כששני מדדים אילו עדיין בגדר הנורמה.

מדד זה, לו קראו יחס טבור (CPR – CEREBROPLACENTAL RATIO), הוא חלוקת ערך הזרימה בטבור, בערך שהתקבל בזרימה במוח.

כיוון שמדד זה מושפע משני השינויים גם יחד, הוכח שהינו הרבה יותר רגיש מכל אחד מהנ"ל בנפרד. כאשר מדד זה אינו תקין מומלץ לשקול יילוד מוקדם בזירוז הלידה.

לאחרונה פורסמה כתבה בפורטל ההריון של מאקו, אודות מחקר, לפיו בדיקה חדשנית תאפשר אבחון מוקדם של רעלת הריון. בפוסט זה ארחיב אודות רעלת הריון, גורמיה, וסיכוניה, ואף לממצאים החדשים שהועלו במחקר ודרכים למניעת רעלת הריון.

רעלת הריון – מהי, תסמיניה והשפעותיה

רעלת הריון הינה מחלה אשר מתגלה ובאה לידי ביטוי בשליש האחרון של ההריון.
הקריטריונים העיקריים לאבחון רעלת הריון הם :

1.    עלייה בלחץ הדם מעל 140/90 לאחר השבוע ה-20 להריון.
2.    חלבון בשתן.

כאשר חלה עלייה בלחץ הדם ללא חלבון בשתן, נקראת התופעה יתר לחץ דם הריוני ולא רעלת הריון. הפרשה מוגברת של חלבון בשתן, יכולה להופיע בשלב מאוחר יותר ואז נגדירה כרעלת הריון.

רעלת הריון הינה מחלה הפוגעת בכלי הדם בגוף ולכן כל איברי הגוף מושפעים ממנה,  מכיוון שישנה פגיעה גם בכלי הדם של השלייה וגם הספקה מופחתת של דם לעובר. הספקה מופחתת של דם לעובר יכולה לגרום להאטה בקצב הצמיחה שלו ולבסוף למצוקה עוברית לעיתים האטה בקצב הצמיחה הינה הסימן הראשון ורעלת ההריון מתפתחת יותר מאוחר.

רעלת הריון מוגדרת כרעלת הריון קשה כאשר מופיע לפחות אחד מהתסמינים הבאים:

• לחץ הדם מעל 160/110
• חלבון בשתן מעל 3 גרם ליממה.
• הפרעה בבדיקות הדם לתפקודי כבד או כליה.
• ירידה משמעותית במספר הטסיות בדם
• כאב ראש, טשטוש ראייה או כאב ברום הבטן.
• עובר קטן מאד לגיל הריון.

למרות שרעלת הריון באה לידי ביטוי רק בשליש השלישי להריון, היא מתחילה כבר בשבועות הראשונים להריון.
אחד הגורמים העיקריים לרעלת הריון הינה התפתחות לא תקינה של השלייה. כבר בשבוע החמישי להריון (עוד לפני שרואים עובר ב-US) חודרת השליה אל דופן הרחם ואל כלי הדם של הרחם ומשנה אותם כך שיהיו רחבים וגמישים יותר, ויוכלו לספק את כמות הדם המוגברת הנדרשת להתפתחות תקינה של השלייה והעובר. באם תהליך התפתחות מוקדמת זו של השליה אינו תקין, גדל מאד הסיכוי לרעלת הריון. הסיבה שהרעלת מתפתחת בשליש השלישי נובעת מהצורך המוגבר לזרימת דם בתקופה זו.

הסיכונים ברעלת הריון

הסיכון העיקרי הוא מצב שנקרא אקלמפסיה, ומאופיין ע"י פרכוסים דמוי אפילפסיה. האקלמפסיה נובעת מפגיעה בכלי דם במוח, ובמקרים העיקריים אפילו דימום תוך מוחי. מצב זה מסוכן מאד לאם ולעובר. עקב חשיבות התופעה נקראת רעלת הריון באנגלית PRE ECLAMPSIA, כדי שלא נשכח שרעלת הריון קשה, יכולה להפוך במהירות לאקלמפסיה. כדי למנוע תופעה זו מקבלת כל אישה עם רעלת הריון קשה, עירוי המכיל מגנזיום סולפט. תרופה זו יכולה למנוע אקלמפסיה.
בנוסף מומלץ לרוב ליילד את הנשים הסובלות מרעלת הריון קשה כדי למנוע סיבוך זה וסיבוכים אחרים.

כיוון שהכבד והכליה מעורבים מאד במחלה ישנם סיכונים נדירים לאיברים אילו, כמו אי ספיקת כליות או קרע של הכבד.

לנשים הסובלות מרעלת הריון, נפח נוזל נמוך בכלי הדם (יתכן מצב של בצקת קשה עם נוזל רב מחוץ לכלי הדם) ולכן הן בסיכון מוגבר להיווצרות שוק כתוצאה מדימום יתר בלידה.

הסיכון לעובר, נובע מהספקת הדם המופחתת אליו ומתבטא באופנים שונים, החל מירידה בקצב הצמיחה ועד למצוקה עוברית או מוות תוך רחמי (נדיר).

אבחון מוקדם וניבוי

כיוון שרעלת הריון הינה שכיחה (כ-2% מהנשים ההרות) ומסוכנת, כבר שנים רבות מנסים לפתח בדיקות אשר ינבאו מי מהנשים תפתח רעלת הריון.
כאשר מפתחים בדיקה אשר מטרתה לנבא מחלה אנו חייבים להתייחס לשלשה היבטים של הבדיקה:

1. רגישות (SENSITIVITY) – איזה אחוז מכלל החולות נצליח לאבחן.
2. סגוליות (SPECIFICITY) – איזה אחוז מכלל אילו אשר אובחנו ע"י הבדיקה אכן חולות או אובחנו בטעות כ"חולות".  לפעמים כדי להעלות את רגישות הבדיקה, פוגעים בסגוליות שלה ובשל כך גורמים לרבות להיכלל בקבוצת החולות בטעות.
3. משמעות רפואית – האם הגילוי "המוקדם" יביא לתוצאות טובות יותר וישפיע על מהלך המחלה? במידה ואין לנו כלים למניעה או לטיפול אז אין ערך בגילוי מוקדם.

הבדיקה החדשנית אודותיה פורסם במאקו – יעילה או לא ?

לגבי הבדיקה החדשנית אודותיה פורסם במאקו, ישנם חלבונים רבים וחומרים כימיים שונים אשר רמתם משתנה אצל נשים העשויות לפתח רעלת הריון.
כאשר בדקו כל אחד מחומרים אילו בנפרד, הניבוי לא היה טוב, עקב רגישות וסגוליות נמוכים.
החידוש בבדיקה החדשה הוא שילוב של בדיקות רבות בבדיקה אחת, מה שמעלה את הרגישות והסגוליות (אך אין מידע ברור אם כושר הניבוי הינו מספיק טוב).

החיסרון העיקרי של הבדיקה החדשה, הוא המועד המאוחר אשר בו ניתן לבצעה. במועד זה כבר לא ניתן לתת טיפול מונע, או לשנות את המהלך.
כל שניתן לעשות, זה מעקב צמוד יותר בכדי לאבחן את רעלת ההריון במועד.
נטל ההוכחה מוטל על החוקרים, אשר יצטרכו להראות שאכן מעקב צמוד יביא לתוצאה רפואית טובה יותר, שכן אין זה דבר מובן מאליו.

למרות זאת הבדיקה הינה חשובה מבחינה מדעית ומחקרית, שכן היא יכולה לקדם את המחקר בהבנת הגורמים והתהליכים ביצירת רעלת הריון.
בנוסף יתכן ובעתיד כן יהיה טיפול ברעלת הריון.

מניעת רעלת הריון

תוספי מזון שונים פורסמו כיעילים למניעת רעלת הריון אך לצערנו במחקרים גדולים לא הצליחו להוכיח זאת. גם תרופות רבות נוסו ללא הצלחה.

הדרך היחידה להקטין את הסיכון לרעלת הריון היא ע"י השפעה על גורמי הסיכון כמו:

• משקל עודף הינו גורם סיכון ולכן עדיף להתחיל הריון עם משקל עד כמה שאפשר קרוב לתקין.
• הפסקת עישון ותזונה נכונה ומאוזנת.
• הריון מרובה עוברים (תאומים ושלישיה) הינו גורם סיכון, ולכן צריך להיזהר בטיפולי פוריות לא להגיע להריונות מרובי עוברים.
• קרישיות יתר הינה גורם סיכון משמעותי, וניתן למנוע אותה,  אך כיוון שזהו נושא רחב, אתייחס אליו באריכות בפוסט הבא.

ממצא של עורק טבורי יחיד הינו שכיח יחסית – אחת מכל 200 נשים הרות, היא בעלת עורק טבורי יחיד. אני נתקל בממצא זה פעמים רבות בסקירות מערכות אשר אני מבצע וביחידה להריון בסיכון גבוה, מטופלות אצלי נשים רבות עם ממצא זה. עקב זאת החלטתי לכתוב ולהרחיב בנושא.

מהו עורק טבורי יחיד?

בחבל הטבור של העובר ישנם שלושה כלי דם, וריד ושני עורקים. תפקוד כלי הדם בחבל הטבור שונה לעומת זה של אדם מבוגר. הוריד הטבורי מספק דם עשיר בחמצן ובמזון לעובר. הוא נכנס דרך פתח הטבור ומגיע אל הלב במטרה שמשם יופץ לאיברים החיוניים. עורקי הטבור, יוצאים מההתפצלות של אבי העורקים ומוליכים אל השלייה דם עני בחמצן, שמכיל חומרי פסולת לסילוק דרך השלייה.

באחת מכל 200 נשים חסר אחד העורקים. המנגנון אינו ברור לחלוטין. ישנה אפשרות שהעורק היה קיים ועקב קריש אשר חסם אותו הוא התנוון ונעלם וישנה אפשרות שלא נוצר מלכתחילה. מצב שבו חסרים שני העורקים או חסר הוריד , הוא מצב שלא ניתן לזהות בבדיקות אולטרא סאונד.

כבר לפני עשרות שנים, ידעו הרופאים שחסר עורק טבורי מעלה את הסיכון למומים, ולכן היה נוהג לבדוק לאחר חיתוך חבל הטבור את מספר כלי הדם, ובמידה ונמצא כלי דם חסר נבדק ביסודיות התינוק.

כיצד ניתן לאבחן עורק טבורי יחיד?

כיום ניתן לאבחן את מספר כלי הדם בחבל הטבור כבר בסקירה הראשונה. ישנן שתי דרכים לעשות זאת.

דרך אחת היא להדגים חתך דרך חבל הטבור, המראה עיגול גדול שהוא הוריד ושני עיגולים קטנים שהם העורקים. כאשר חסר כלי דם בטבור, גדל נפח העורק הנותר ואז נראים שני עיגולים, כמעט באותו הגודל.

דרך אחרת הינה להשתמש בדופלר הצבע (ראה הסבר בפוסט שלי שהרחיב בנושא). עורקי הטבור נכנסים לבטן באיזור שלפוחית השתן ועוקפים אותה משני צדדיה. במידה ואנחנו רואים כלי דם צבעוני רק מצד אחד של השלפוחית, ניתן לאבחן כי מדובר בעורק טבורי יחיד. היתרון בשיטה זו, היא שאנחנו רואים בצבע, רק כלי דם אשר אכן יש בהם זרימת דם.

מדוע חשוב כל כך לאבחן עורק טבורי יחיד?

כשישית מהעוברים בעלי עורק טבורי יחיד הינם בעלי הפרעה כרומוזומלית (כמו תסמונת דאון), שזה פי 15 לעומת הסיכון באוכלוסיה.
סיכוי למומים בקרב עוברים אלו, גדול פי 7 ובעיקר מומים של מערכת השתן, המין, מערכת השלד ומערכת הלב וכלי הדם הגדולים.
סיכון ללידה מוקדמת גדל פי 3.
סיכון לסיבוכי הריון כמו יתר לחץ דם, סכרת הריונית, ניתוח קיסרי ובעיקר מצוקה עוברית גדלים במקצת בין 1.5X ל 2X .

עם זאת, ברצוני  להרגיע ולהדגיש ששני שליש מהעוברים עם עורק טבורי יחיד הינם בריאים וללא ממצאים נוספים. אם בסקירת המערכות אשר בה נתגלה הממצא, אין ממצאים חשודים נוספים, אז הסיכוי לעובר בריא ללא ממצאים נוספים גדל אף בהרבה.

אז מה עושים כאשר מוצאים עורק טבורי יחיד?

• סקירת מערכות מורחבת ,הן מוקדמת והן מאוחרת  עם דגש על המומים אשר צויינו לעיל. כמו כן, יש לחפש האם יש סימנים נוספים לתסמונת דאון.
• הפנייה לייעוץ גנטי. יש אף לשקול בחיוב ביצוע ניקור מי שפיר לשלול הפרעות כרומוזומליות.
• הפנייה לאקו לב עובר לשלילת מומי לב. אומנם סקירת מערכות מורחבת כוללת סקירה יסודית של הלב, אך במקרים אילו עדיף שהלב יבדק ע"י בודק נוסף.
• הפנייה ליחידה להריון בסיכון גבוה. זאת לצורך מעקב קפדני על התפתחות העובר, שלילת הופעה מאוחרת של מומים, ושלילת סיבוכי הריון כמוזכר לעיל.

ניתוח קיסרי והשלכותיו על הלידה הבאה, ואף לידה מוקדמת על גורמיה, נושאים בהם עסקתי לא מעט במסגרת פוסטים קודמים, נחקרים באופן תמידי.
האגודה האמריקאית למיילדות וגניקולוגיה (ACOG), בה אני חבר, תוציא בחודש פברואר חוברת, בה מחקרים עדכניים , בין היתר, בנושאים אלו.
בפוסט זה אביא בפניכם את תמציתם של מחקרים חשובים אלו.

לידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי שבוצע בעבר

בחודש אוגוסט כתבתי פוסט על "לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי בעבר". סיכויי ההצלחה ללידה רגילה לאחר שבוצע ניתוח קיסרי בעבר, גם כשהגורם לניתוח הקיסרי אינו חוזר על עצמו (כמו מצג עכוז, שליית פתח וכדומה), עומדים על 60-80%. אם כך, מה קורה כאשר אותו הגורם עלול לחזור על עצמו?
בחודש פברואר יפורסם מחקר, שבמרכזו 13,700 נחקרות , שעברו ניתוח קיסרי בעבר וניסו ללדת בלידה רגילה לאחר מכן. ממחקר זה עלה, כי 62% מהנחקרות הצליחו ללדת בלידה רגילה. מתוכן, התעניינו החוקרים במיוחד, בתת-קבוצה מעניינת – נשים שסיבת הניתוח הקיסרי הראשון שעברו, היתה גודלו של העובר שלא תאם את גודל האגן. מה הכוונה? בקרב כ-1,500 מהנחקרות, בשל אי התאמה זו, לא הצליח העובר לעבור בתעלה המובילה לכיוונו של האגן, ולא ניכרה גם לאחר לידה ממושכת כל התקדמות בפתיחה או בירידתו של הראש. לפיכך, היה על נשים אלו לעבור ניתוח קיסרי.

ההשערה המתבקשת, היתה כי סיכויין של נשים אלו ללדת בהריונן הבא את התינוק בלידה רגילה , אינו גדול.

זאת שכן, מי שעברה ניתוח קיסרי בעבר, לא תוכל ליטול תרופות במהלך הלידה הבאה לזירוזה, או להמתין שעות מרובות ללא כל התקדמות, מחשש לקרע ברחם. בנוסף ההנחה המקובלת היא שאירוע מסוג זה עלול לחזור על עצמו בשנית.

החוקרים, אם כן, ביקשו לבדוק באמצעות נחקרות אלו, האם יש קשר בין גודל העובר לבין הצלחתה של הלידה, מנקודת המוצא , שעובר קטן , משמע סיכוי גבוה יותר ללידה רגילה ומוצלחת.

תוצאות המחקר היו מפתיעות.  כצפוי , היה קשר בין גודל העובר לבין אחוזי ההצלחה של הלידה. כאשר העובר היה קטן יותר אחוז ההצלחה עלה ל-70% בעוד שעובר  גדול הוריד את אחוז ההצלחה ל-45%.
ההפתעה היתה, שגם כאשר העובר היה גדול יותר, בכל זאת הצליחו כמעט מחצית מהנשים ללדת באופן רגיל.

נתון זה מוכיח, שגודלו של עובר אינו גורם מכריע לאי הצלחתה של אישה ללדת. ככל הנראה, ישנם עדיין גורמים לאי הצלחתה של לידה רגילה, שאינם ידועים לנו. יתרה על כן, גם עובר קטן לא מהווה ערובה להצלחתה של לידה, שכן כ-30% מהנשים שנשאו ברחמן עובר קטן, לא הצליחו ללדת.

ניתוח קיסרי חוזר – באיזה שבוע של ההריון כדאי לבצעו ?

בפוסט "לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי בעבר", כתבתי אף, שכאשר מחליטים לבצע ניתוח קיסרי חוזר, יש לקבוע אותו לשבוע ה-39. אולם, הדעה הרווחת , היא שהעובר כבר בשל ליילוד החל משבוע 37-38, אז מדוע להמתין עד השבוע ה-39? הרי כל המתנה מגדילה את הסיכון לסיבוכים ליולדת כמו רעלת הריון, קרע של הרחם ועוד.

כבר לפני מספר שנים, פורסמו מאמרים שטענו כי בשבוע 37-38, לא בשלים כל העוברים ליילוד, מה שמגדיל את הסיכוי כי התינוק יסבול ממצוקה נשימתית בשל אי בשלות ריאתית, לעומת לידתו בשבוע ה-39.
בירחון הנ"ל שיפורסם בפברואר, יופיע מאמר אשר בדק את השפעת הקדמת הניתוח על היולדת מבחינת הסיכונים הצפויים לה. מאמר זה המבוסס מחקרית, מצא כי הקדמת הניתוח אינה מקטינה את הסיכונים הצפויים ליולדת. בקרב קבוצת הנשים שנותחה בשבועות המוקדמים יותר, היה אחוז סיבוכים זהה לזה של קבוצת הנשים שנותחו בשבוע המאוחר. עקב זאת, אין כל הגיון בהקדמת הניתוח, המסכנת את התינוק ואינה מועילה לאמו.
האם יש קשר בין תת-פעילות של בלוטת התריס לבין לידה מוקדמת?

פוסט נוסף שכתבתי , עסק בחשיבותה של בלוטת התריס לתקינות ההריון ובדחיפות לטפל בתפקודה, כאשר הוא איננו תקין. אמנם ישנה הסכמה כללית כי בלוטת התריס חיונית הן לבריאות האם והן לבריאות העובר, אולם, לאחרונה מנסים לייחס לה את האשמה לסיבוכי הריון אליהם היא איננה קשורה.

במאמר גדול שיפורסם בירחון הנ"ל, נבדק הקשר בין לידות מוקדמות ותת-פעילות בלוטת התריס בשליש הראשון להריון. לא נמצא כל הבדל באחוז הלידות המוקדמות של נשים עם בלוטת תריס תקינה לעומת נשים עם בלוטה תת-פעילה. המסקנה המתבקשת, היא שלא ניתן להחשיב תת-פעילות של בלוטת התריס כגורם ללידות מוקדמות.

ויטמין D, הלוא הוא "ויטמין השמש", משתייך לקבוצת הויטמינים שהינם מסיסים בשומן (יחד עם ויטמין E, A ו-K) ונוצר בגופנו כתוצאה מחשיפת קרינת UVB של השמש, שהיא המקור הטוב ביותר להשלמת חוסריו. בשל השימוש במסנני הקרינה למיניהם, שגרת עבודה משרדית או מול מחשב ורמת חשיפה נמוכה לשמש, מומלץ ליטול תוספת של ויטמין D לשמירה על בריאות תקינה.

ויטמין D והריון

בעוד ויטמין D מזוהה בעיקר כהכרחי לשמירה על הסידן בגוף ועל מבנה עצם תקין, נמצא אף כי הוא יעיל במניעת מחלות רבות , בחיזוקה של המערכת החיסונית וחיוני עבור נשים הרות להריון תקין ולהתפתחות תקינה של העובר.

על פי מחקר שהתפרסם במגזין רפואי אמריקאי, עולה כי שבע מתוך כל עשר נשים הרות בארה"ב אינן מקבלות מספיק ויטמין D. חשיבותו של ויטמין D גבוהה עבור נשים הרות, מאחר וחוסרים שלו עלולים להביא ללידה מוקדמת ולהשפיע על רמת התפתחותו של העובר בתקופת ההריון וההנקה ואף על המשך חייו בטווח הארוך.

השפעתו של ויטמין D לטווח הארוך

כך למשל, מחקר שנערך באנגליה ופורסם ב-2006 במגזין הנחשב  Lancet, עקב אחר התפתחותם של 198 ילדים בני 9 ומצא התאמה בין מסת העצם  של הילד והחוזק שלה , לבין רמת ויטמין D נמוכה של האם במהלך ההריון. לויטמין D למעשה השפעה מכרעת על חוזק ומסת עצמותיו של העובר גם בטווח הארוך, שכן לאלו חשיבות גדולה בזמן התהוות השלד. לכן חשוב ליטול אותו כתוסף כבר בתקופת ההריון. השפעות נוספות של ויטמין D על המשך חיי התינוק שהוכחו, קשורות להתפתחות מוחו של העובר ,  קשר שנמצא במחקר בין אסטמה בה לקו ילדים קטנים לבין כמות הויטמין D שצרכה האם בזמן ההריון ועוד.

לויטמין D אף השפעות הקשורות למהלכו התקין של ההריון. רמות נמוכות של ויטמין D בקרב אשה הרה, עלולות להביא להגדלת הסיכוי לרעלת הריון, מצב המתאפיין בחלבונים בשתן ולחץ דם גבוה המסוכן ביותר הן לאם והן לעובר.

לסיכום

צריכת ויטמין D בקרב נשים הרות ומיניקות משפיעה באופן משמעותי על רמות הויטמין ובריאות התינוק, לטווח הקצר והארוך. עקב חשיבות הנושא ועלייתו לאחרונה לכותרות בספרות הרפואית, התחלתי לבדוק רמות ויטמין D לכל המטופלות שלי ולהשלים להן את החסר בהתאם למצבן.

אחת הבעיות הנפוצות בהריון, היא עיכוב בגדילה התוך-רחמית, או כפי שנקראת באנגלית IUGR (INTRA UTERINE GROWTH RESTRICTION). אין הכוונה לעוברים קטנים אך בריאים, אלא לעוברים שלא מימשו את יכולת הגדילה שלהם מאחר וגורם כלשהו עיכב את גדילתם התוך רחמית. גורמים אפשריים לעיכוב הגדילה, מקורם בעובר עצמו, בשליה המספקת חמצן ומזון, גורמים באישה ההרה או שילוב של כל הגורמים הנ"ל.

חשוב מאד לאבחן ולאתר את העוברים אשר גדילתם מעוכבת, שכן , הם סובלים מתחלואה ותמותה ככל שעיכוב הגדילה חמור יותר. בנוסף, עיכוב הגדילה יכול להוות סימן למשהו חמור יותר כמו רעלת הריון העומדת להתפתח או מחלות אימהיות חמורות.

בכתבה הנוכחית אתאר את התופעה ובכתבה הבאה את דרך אבחונה.

גורמים הקשורים לעובר עצמו

גנטי – הנטייה לעוברים קטנים היא לרוב גנטית ובמשפחה אשר בעבר עוברים קטנים, ישנו סיכוי טוב שגם העובר הנוכחי יהיה קטן. אולם, הבעיה העיקרית היא הפרעה גנטית שמקורה בכרומוסומים. כ-20% מהעוברים שאובחנו כבעלי הפרעה קשה בגדילה בחודשים מוקדמים להריון, סובלים מהפרעה בכרומוסומים (תופעה הניתנת לאבחון מדויק בניקור מי שפיר).
מומים – כ 2% מהעוברים הקטנים לגילם סובלים ממומים הניתנים לאבחון בסקירת מערכות מכוונת.
תאומים – בהריון תיאומים ישנן סיבות רבות להפרעה בגדילה, בנושא תאומים תהיה כתבה נפרדת.
זיהומים – 5% מהעוברים עם הפרעה בגדילה סובלים מזיהומים שעברו אליהם במהלך ההריון. הזיהום יכול להיות וירוס כמו אדמת, CMV ועוד, טפיל כמו טוקסופלסמה או חיידקים כמו ליסטריה, קלמידיה ועוד.

גורמים הקשורים לשלייה

הפרעה במעבר הדם – יכולה לנבוע מקרישים החוסמים את כלי הדם, מהיווצרות של כלי הדם בשליה או מנמק של חלק מהשליה. לשליה יש רזרבה גדולה. בבעלי חיים רק כשמחצית מהשליה לא מתפקדת מתחילה הפרעה בגדילה. בבני הדם כנראה המצב יותר רגיש ומספיק שרבע או שליש ממנה אינו מתפקד וכבר מתחילה הפרעה בגדילה.
הפרעה במבנה – לפעמים לשליה יש מבנה חריג או לא תקין.  למשל – מבנה לא תקין של חבל הטבור כמו עורק טבורי יחיד (במקום שניים), חבל טבור המתחבר אל הקרומים שליד השליה במקום לשליה עצמה, או אפילו חיבור לקצה השליה במקום במרכזה.

גורמים הקשורים לאישה ההרה

הפרעה בהספקת הדם לרחם – כאשר האישה סובלת ממחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם כרוני, אי ספיקת כליות, מחלות ריאומטיות כמו זאבת (SLE), קרישיות יתר של הדם ועוד, יכולה להיווצר הפרעה בהספקת הדם אל הרחם ומהרחם דרך השליה אל העובר.
תת תזונה – לרוב העובר אינו מושפע משינויים בתזונה של האם והוא מצליח לקחת את הנחוץ לו. כאשר יש מצב קשה של רעב ותת-תזונה, מושפע גם העובר ויכולתו לגדול ולצמוח נפגעת.
תת חמצן (היפוקסיה) – כאשר האישה נמצאת במצב כרוני של תת חמצן עקב מחלת ריאות, מחלת לב או אנמיה קיצונית, מעוכבת גדילת העובר. גם בקרב נשים החיות בגובה רב שבו האוויר דליל בחמצן , קיימת הנטייה ללדת ילדים קטנים יותר.
עישון – עישון בהריון ובעיקר בשליש השלישי, פוגע בתפקוד של השליה וביכולתה לספק חמצן ומזון לעובר. גם אלכהול וסמים קלים יכולים לגרום לנזקים דומים.
IVF – (ראה כתבה על הריון לאחר טיפולי פוריות) המחקרים מראים שעוברים לאחר הריון מבחנה (IVF), קטנים יותר ואף סובלים לעיתים קרובות יותר מעיכוב בגדילה.

סוגי עיכוב גדילה שונים

מוקדמת או מאוחרת – ישנם עוברים שקצב גדילתם מואט כבר ממחצית ההריון או מתחילת השליש השלישי של ההריון, ואילו אחרים גדלים בקצב טוב ורק בשבועות האחרונים להריון נפגע קצב צמיחתם.
האטה מול עצירה – ישנם עוברים שקצב גדילתם מואט אך קבוע ויציב, משקלם תמיד קטן מהעוברים בני גילם , בעוד הם גדלים בקצב סביר על גרף משלהם. לעומת זאת, ישנם עוברים הגדלים בקצב דומה לממוצע באוכלוסיה ולפתע בשלב מסוים בהריון צמיחתם נעצרת או מואטת באופן קיצוני.
סימטרי מול אסימטרי – כאשר העובר קטן בכל מידותיו אנחנו מכנים זאת עיכוב סימטרי בצמיחה. לעיתים ניתן לראות כי העובר גדל  היטב ברוב מידותיו, אך היקף הבטן שלו קטן באופן משמעותי וזאת מכנים עיכוב אסימטרי. לרוב כאשר יש הספקת מזון מופחתת דרך השליה, יהיה בשלב ראשון עיכוב בצמיחת הקף הבטן, בדומה למבוגר העושה דיאטה אצלו הבטן קטנה ולא שאר האיברים. אם ההפרעה בשליה ממושכת ובנוסף להספקת תזונה מופחתת, היא גם אינה מעבירה מספיק חמצן, אז גם מידות הראש והגפיים יחלו להאט את צמיחתם.

לסיכום

האטה בצמיחה יכולה לנבא תחלואה ותמותה של העובר ולכן חשוב מאד לאבחן בזמן במטרה למנוע את הסיבוכים ועל כך בכתבתי הבאה.

אחוז הנשים היולדות בניתוח קיסרי עלה מ 5% בשנות ה- 70' ל 20-30% בימינו. קיימות סיבות רבות לעלייה בשכיחות הניתוח הקיסרי, אך המשותף לכולן הוא הרצון להגיע לתוצאה טובה יותר עבור האם והעובר.

מאת: דר' עדי דוידסון

אצל יולדת שאין לה גורמי סיכון, לידה רגילה היא הדרך הבטוחה ביותר. ניתוח קיסרי בהיותו פולשני, מסוכן יותר לאם ואף בריא פחות לתינוק.

אחד החסרונות של האחוז הגבוה של הניתוחים הקיסרים, הוא ריבוי נשים המגיעות למעקב הריון אשר עברו ניתוח קיסרי בעבר.

בפני נשים אילו והרופאים שלהן עומדת הדילמה איך לסיים את ההריון הנוכחי: האם לקבוע מועד לניתוח קיסרי מוזמן, או להמתין לצירים ולנסות לידה רגילה. כיוון שישנם סיכונים לכאן ולכאן אז הבחירה אינה פשוטה וקלה.

כדי לעזור לכן בבחירה אדבר על היתרונות והסיכונים בכל אחת מהבחירות.

[תמונות מאמרים נוספים בנושא לידה והריון אם-עובר – דר' עדי דוידסון]

ניתוח קיסרי מוזמן:

יתרונות – הניתוח הקיסרי בדרך כלל נקבע לשבוע 39. כשיודעים מראש את התאריך, כל להתארגן ולהתכונן אליו. ברוב המקרים גם יודעים מי יהיה הרופא המנתח. בנוסף, הסיכונים בניתוח מוזמן קטנים בהרבה לעומת הסיכונים בניתוח דחוף.

חסרונות – כאמור, קיימים בניתוח הקיסרי המוזמן סיכונים לסיבוכים, כמו: דימום, זיהום או תקלה ניתוחית. מדובר בסיכון ובסיבוכים גדולים יותר מאשר בלידה רגילה. יש לציין כי מניתוח לניתוח הקושי הטכני והסיכונים עולים (ניתוח שלישי מסוכן משני וכו') ולאחר שני ניתוחים כבר אין בחירה בלידה רגילה.

נסיון לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי בעבר

יתרונות – אם הנסיון מצליח אז לידה רגילה הרבה יותר בטוחה. קיים פחות סיכון בהריון ובלידה הבאה.

חסרונות – קיים סיכון (קטן) לקרע של ההרחם בשעת הלידה. במידה והנסיון לא מצליח עוברים לניתוח חירום, שהינו יותר מסוכן מניתוח קיסרי מוזמן.

באילו מקרים כדאי לשקול נסיון של לידה רגילה?

• אם אין גורמים המחייבים ניתוח קיסרי בהריון הנוכחי, כמו מצג עכוז שליית פתח וכדומה
• אם אין גורמי סיכון כמו הערכת משקל מעל 4 קג'
• אם הסיבה לניתוח הקודם אינה נוטה לחזור על עצמה כמו מצג עכוז שליית פתח וכדומה

מה הסיכוי שהלידה תצליח ללא ניתוח קיסרי?

לאחר שנפסלו כל אותן נשים בסיכון גבוה עדיין סיכוי ההצלחה עומד על 60-80 אחוז ללידה רגילה.

למי כדאי לשקול ניתוח קיסרי מוזמן?

אם הגורם לניתוח הקודם עשוי לחזור על עצמו, כמו לדוגמא יולדת אשר עברה זירוז לידה בשבוע 42 ולאחר שעות רבות של לידה שלא התקדמה נזדקקה לניתוח קיסרי.

אם יש מחלות רקע המעלות את הסיכון לעובר לקראת סוף ההריון. במקרה כזה עדיף לסיים את ההריון בשבוע 38 וחצי ולהימנע מסיבוכים.

אם מגיעים לשבוע 40 ועדיין לא התפתחה לידה, הסיכוי ללידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי כשעוברים את המועד – הוא קטן מאוד ואין טעם להמתין עוד.

אם יש צורך בזירוז לידה אז עדיף ניתוח קיסרי, כי הסיכון בזירוז לידה לאחר שבוצע ניתוח קיסרי בעבר, הוא גדול יותר מהסיכון בניתוח חוזר.

המלצתי

בשליש השלישי להריון לדון עם הרפא המטפל על היתרונות והחסרונות של שתי האפשרויות לאור ההיסטוריה של הניתוח הקודם ומהלך ההריון הנוכחי.

במידה ובחרת בניתוח מוזמן, אז מומלץ לתאם אותו מראש לשבוע 38+3 עד 39+0.

במידה ובחרת בלידה רגילה, בכל זאת כדאי לתאם מועד לניתוח בשבוע 40 או כל מועד אחר הנראה לך, כך שבמידה ולא תתפתח לידה תוכלי עדיין ליהנות מניתוח מוזמן ולא תצטרכי להשתבץ כניתוח חירום.

הכותב הוא ד"ר עדי דוידסון, גניקולוג בכיר ומומחה לרפואת אם-עובר