לאחרונה פורסמה כתבה בפורטל ההריון של מאקו, אודות מחקר, לפיו בדיקה חדשנית תאפשר אבחון מוקדם של רעלת הריון. בפוסט זה ארחיב אודות רעלת הריון, גורמיה, וסיכוניה, ואף לממצאים החדשים שהועלו במחקר ודרכים למניעת רעלת הריון.

רעלת הריון – מהי, תסמיניה והשפעותיה

רעלת הריון הינה מחלה אשר מתגלה ובאה לידי ביטוי בשליש האחרון של ההריון.
הקריטריונים העיקריים לאבחון רעלת הריון הם :

1.    עלייה בלחץ הדם מעל 140/90 לאחר השבוע ה-20 להריון.
2.    חלבון בשתן.

כאשר חלה עלייה בלחץ הדם ללא חלבון בשתן, נקראת התופעה יתר לחץ דם הריוני ולא רעלת הריון. הפרשה מוגברת של חלבון בשתן, יכולה להופיע בשלב מאוחר יותר ואז נגדירה כרעלת הריון.

רעלת הריון הינה מחלה הפוגעת בכלי הדם בגוף ולכן כל איברי הגוף מושפעים ממנה,  מכיוון שישנה פגיעה גם בכלי הדם של השלייה וגם הספקה מופחתת של דם לעובר. הספקה מופחתת של דם לעובר יכולה לגרום להאטה בקצב הצמיחה שלו ולבסוף למצוקה עוברית לעיתים האטה בקצב הצמיחה הינה הסימן הראשון ורעלת ההריון מתפתחת יותר מאוחר.

רעלת הריון מוגדרת כרעלת הריון קשה כאשר מופיע לפחות אחד מהתסמינים הבאים:

• לחץ הדם מעל 160/110
• חלבון בשתן מעל 3 גרם ליממה.
• הפרעה בבדיקות הדם לתפקודי כבד או כליה.
• ירידה משמעותית במספר הטסיות בדם
• כאב ראש, טשטוש ראייה או כאב ברום הבטן.
• עובר קטן מאד לגיל הריון.

למרות שרעלת הריון באה לידי ביטוי רק בשליש השלישי להריון, היא מתחילה כבר בשבועות הראשונים להריון.
אחד הגורמים העיקריים לרעלת הריון הינה התפתחות לא תקינה של השלייה. כבר בשבוע החמישי להריון (עוד לפני שרואים עובר ב-US) חודרת השליה אל דופן הרחם ואל כלי הדם של הרחם ומשנה אותם כך שיהיו רחבים וגמישים יותר, ויוכלו לספק את כמות הדם המוגברת הנדרשת להתפתחות תקינה של השלייה והעובר. באם תהליך התפתחות מוקדמת זו של השליה אינו תקין, גדל מאד הסיכוי לרעלת הריון. הסיבה שהרעלת מתפתחת בשליש השלישי נובעת מהצורך המוגבר לזרימת דם בתקופה זו.

הסיכונים ברעלת הריון

הסיכון העיקרי הוא מצב שנקרא אקלמפסיה, ומאופיין ע"י פרכוסים דמוי אפילפסיה. האקלמפסיה נובעת מפגיעה בכלי דם במוח, ובמקרים העיקריים אפילו דימום תוך מוחי. מצב זה מסוכן מאד לאם ולעובר. עקב חשיבות התופעה נקראת רעלת הריון באנגלית PRE ECLAMPSIA, כדי שלא נשכח שרעלת הריון קשה, יכולה להפוך במהירות לאקלמפסיה. כדי למנוע תופעה זו מקבלת כל אישה עם רעלת הריון קשה, עירוי המכיל מגנזיום סולפט. תרופה זו יכולה למנוע אקלמפסיה.
בנוסף מומלץ לרוב ליילד את הנשים הסובלות מרעלת הריון קשה כדי למנוע סיבוך זה וסיבוכים אחרים.

כיוון שהכבד והכליה מעורבים מאד במחלה ישנם סיכונים נדירים לאיברים אילו, כמו אי ספיקת כליות או קרע של הכבד.

לנשים הסובלות מרעלת הריון, נפח נוזל נמוך בכלי הדם (יתכן מצב של בצקת קשה עם נוזל רב מחוץ לכלי הדם) ולכן הן בסיכון מוגבר להיווצרות שוק כתוצאה מדימום יתר בלידה.

הסיכון לעובר, נובע מהספקת הדם המופחתת אליו ומתבטא באופנים שונים, החל מירידה בקצב הצמיחה ועד למצוקה עוברית או מוות תוך רחמי (נדיר).

אבחון מוקדם וניבוי

כיוון שרעלת הריון הינה שכיחה (כ-2% מהנשים ההרות) ומסוכנת, כבר שנים רבות מנסים לפתח בדיקות אשר ינבאו מי מהנשים תפתח רעלת הריון.
כאשר מפתחים בדיקה אשר מטרתה לנבא מחלה אנו חייבים להתייחס לשלשה היבטים של הבדיקה:

1. רגישות (SENSITIVITY) – איזה אחוז מכלל החולות נצליח לאבחן.
2. סגוליות (SPECIFICITY) – איזה אחוז מכלל אילו אשר אובחנו ע"י הבדיקה אכן חולות או אובחנו בטעות כ"חולות".  לפעמים כדי להעלות את רגישות הבדיקה, פוגעים בסגוליות שלה ובשל כך גורמים לרבות להיכלל בקבוצת החולות בטעות.
3. משמעות רפואית – האם הגילוי "המוקדם" יביא לתוצאות טובות יותר וישפיע על מהלך המחלה? במידה ואין לנו כלים למניעה או לטיפול אז אין ערך בגילוי מוקדם.

הבדיקה החדשנית אודותיה פורסם במאקו – יעילה או לא ?

לגבי הבדיקה החדשנית אודותיה פורסם במאקו, ישנם חלבונים רבים וחומרים כימיים שונים אשר רמתם משתנה אצל נשים העשויות לפתח רעלת הריון.
כאשר בדקו כל אחד מחומרים אילו בנפרד, הניבוי לא היה טוב, עקב רגישות וסגוליות נמוכים.
החידוש בבדיקה החדשה הוא שילוב של בדיקות רבות בבדיקה אחת, מה שמעלה את הרגישות והסגוליות (אך אין מידע ברור אם כושר הניבוי הינו מספיק טוב).

החיסרון העיקרי של הבדיקה החדשה, הוא המועד המאוחר אשר בו ניתן לבצעה. במועד זה כבר לא ניתן לתת טיפול מונע, או לשנות את המהלך.
כל שניתן לעשות, זה מעקב צמוד יותר בכדי לאבחן את רעלת ההריון במועד.
נטל ההוכחה מוטל על החוקרים, אשר יצטרכו להראות שאכן מעקב צמוד יביא לתוצאה רפואית טובה יותר, שכן אין זה דבר מובן מאליו.

למרות זאת הבדיקה הינה חשובה מבחינה מדעית ומחקרית, שכן היא יכולה לקדם את המחקר בהבנת הגורמים והתהליכים ביצירת רעלת הריון.
בנוסף יתכן ובעתיד כן יהיה טיפול ברעלת הריון.

מניעת רעלת הריון

תוספי מזון שונים פורסמו כיעילים למניעת רעלת הריון אך לצערנו במחקרים גדולים לא הצליחו להוכיח זאת. גם תרופות רבות נוסו ללא הצלחה.

הדרך היחידה להקטין את הסיכון לרעלת הריון היא ע"י השפעה על גורמי הסיכון כמו:

• משקל עודף הינו גורם סיכון ולכן עדיף להתחיל הריון עם משקל עד כמה שאפשר קרוב לתקין.
• הפסקת עישון ותזונה נכונה ומאוזנת.
• הריון מרובה עוברים (תאומים ושלישיה) הינו גורם סיכון, ולכן צריך להיזהר בטיפולי פוריות לא להגיע להריונות מרובי עוברים.
• קרישיות יתר הינה גורם סיכון משמעותי, וניתן למנוע אותה,  אך כיוון שזהו נושא רחב, אתייחס אליו באריכות בפוסט הבא.

בכתבה הקודמת הצגתי את תופעת העיכוב בגדילה התוך-רחמית וכעת אתייחס לאבחון והטיפול בה.
כיוון שהתופעה של הפרעה בגדילה תוך-רחמית, היא תופעה חמורה חשוב ביותר לאתרה.

דרכים  לאיתור עוברים עם הפרעה בצמיחה

בדיקה אקראית – כאשר בבדיקה אקראית נמצא עובר קטן מאחוזון 10 (לגבי הסבר על אחוזונים ראה את הכתבה על גדילה תקינה של העובר), אנחנו קוראים לו עובר קטן לגילו – ובאנגלית SGA) SMALL FOR GESTATIONAL AGE). בדרך כלל בדיקה אקראית כזאת נערכת באמצע השליש השלישי להריון (לפי ההמלצות יש לערכה סביב שבוע 32 להריון). החיסרון בגישה זאת הוא שאיננו מבדילים בין עוברים אשר אמורים להיות קטנים, אך בריאים לפי נטייתם הגנטית;  לבין עוברים האמורים להיות גדולים יותר וצמיחתם הופרעה. 70% מהעוברים שהם מתחת לאחוזון 10 (הסבר על אחוזונים ראה במאמר על גדילת העובר), הם עוברים בריאים ללא סיכון יתר ואין צורך לערוך עבורם בדיקות נוספות או התערבות אשר אפילו יכולה להזיק. מצד שני, מרבית העוברים שלהם הפרעה קשה בגדילה יהיו בשלב ראשון מעל אחוזון 10. לדוגמא, כשמדובר בעובר הגדל כל הזמן על אחוזון 70 ופתאום גדילתו מופרעת מאד או אף נעצרת , יעברו מספר שבועות עד שיהיה מתחת לאחוזון 10. יתרה מזאת, בבדיקה אקראית יתכן ונמצא אותו באחוזון 20 (ירידה מ 70 ל 20) ולא נזהה כי לפנינו תופעה חמורה. בשיטה זו אנו משווים את העובר לממוצע באוכלוסיה, מבלי שנתייחס לפוטנציאל הגדילה האישי שלו.

מעקב מכוון לאיתור הפרעה בגדילה – כבר מתחילת ההריון צריכים להיות מודעים לחשיבות מעקב הצמיחה של העובר.

השלב הראשון והחשוב ביותר – קביעה מדויקת  של גיל ההריון – גיל ההריון מחושב כמספר השבועות אשר חלפו מהיום הראשון של המחזור האחרון. השיטה מבוססת על ההנחה שרוב הנשים מבייצות כ-14 יום מתחילת המחזור ואז מתרחש ההריון. כלומר, אם האישה בשבוע עשירי, אז למעשה היא הרתה לפני שמונה שבועות. שיטה זו מאד לא מדויקת כי בקרב נשים רבות הביוץ אינו ביום ה 14 – הוא יכול להקדים או לאחר באופן משמעותי ואז גיל ההריון לא יהיה מדויק. בנוסף נשים רבות אינן זוכרות את מחזורן האחרון. כאשר גיל ההריון אינו מדויק, אז אין אפשרות להשוות את העובר לעקומות הצמיחה המקובלות. בדיקת אולטרא סאונד בשליש הראשון ובעיקר בשבועות 7-9 יכולה לאבחן במדויק את גיל ההריון ובמידה ואין התאמה עם המחזור האחרון, יש צורך בתיקון גיל ההריון  וזאת מבלי להמשיך להשתמש בתאריך המחזור אחרון. כמעט כל אישה עוברת בימינו בדיקת אולטרא סאונד בשליש הראשון להריונה, אך לפעמים הבדיקה אינה מתועדת כראוי וקשה להיעזר בה,  או שמאובחן פער בגודל שאינו מדווח ולא דואגים לשנות את גיל ההריון.

שלב שני – רוב הנשים עוברות כיום בדיקת שקיפות עורפית ועוד שתי סקירות מערכות. בדיקות אלו תמיד כוללות מדידות גודלו של העובר (בסקירות אף נמדדות מספר מדידות כמו אורך ירך, הקף בטן, הקף ראש ועוד). יש לשים לב כבר בבדיקות אלו אם ישנה חריגה במדידות ואם לא אז להעלותן על גרף. גרף זה יהיה גרף הצמיחה של העובר, הוא ינבא לנו לאיזה אחוזון שואף העובר להגיע ואף יעזור לנו לזהות סטייה , במידה והעובר יסטה מהגרף.

שלב שלישי – בשליש השלישי להריון (המתחיל בשבוע 28 ועד הלידה), מומלץ לבצע מספר מעקבי צמיחה בערך אחת לחודש (ההמלצה הרשמית אומרת שיש לבצע רק בדיקה אחת בשליש השלישי, אך כיוון שרוב הנשים מבקרות רופא ועושות אולטרא סאונד יותר מפעם אחת – עדיף לבצע מדידות מדויקות ולהעלותן על הגרף). אם באחת הבדיקות מתעורר חשד כי עלולה להתפתח האטה בצמיחה, חשוב להעלות את תדירות המעקב לאחת ל 2-3 שבועות, לפי מידת הצורך. בקרב נשים עם מחלות עבר או הפרעה בגדילה בהריונות קודמים יש לבצע מלכתחילה את המעקב בתדירות גבוהה יותר. אין טעם לבצע מעקב בתדירות של יותר מאחת לשבועיים (גם כאשר יש חשד סביר), כי אל לנו לשכוח שלמדידות העובר יש אחוז מסוים של טעות (בערך 10%) ואם נבדוק לדוגמא אחרי שבוע אז אחוז הגדילה של העובר קטן מאחוז השגיאה של המדידה, וכך אנו עלולים לקבל תוצאות מטעות.

מה עושים כאשר יש חשד לעיכוב בגדילה?

אם יש חשד לעיכוב בגדילה בבדיקת אולטרא סאונד צריך לוודא את מצב העובר. בודקים את הפרופיל הביופיזיקלי שלו (בדיקת אולטרא סאונד לתנועות עובר, טונוס העובר, תנועות נשימה וכמות מי שפיר), בודקים זרימות דם בדופלר (ראו הסבר בהמשך) ובודקים מוניטור עוברי הנקרא NST . אם על פי מדדים אילו העובר מרגיש טוב ואין סמני מצוקה המחייבים יילוד מיידי, ממשיכים במעקב, הכולל מעקב צמיחה ודופלר כל שבועיים ומוניטור פעם או פעמיים בשבוע. כל עוד הצמיחה ממשיכה ואין סימני מצוקה, ממשיכים לעקוב. במידה וישנה החמרה קשה באחד מהפרמטרים הנ"ל אז הטיפול העדיף הוא יילוד של העובר. מחד, כמובן שיילוד העובר בשבוע רחוק מהתאריך המיועד, הוא מסוכן ולכן משתמשים באופציה זו רק כמפלט אחרון. מאידך, משבוע 37 , הסכנה ביילוד העובר אינה כה גדולה – לכן מומלץ כאשר יש חשד שהעובר אינו גדל ליילדו.

בדיקת דופלר

בעזרת דופלר הצבע (הסבר מורחב על בדיקת הדופלר ניתן למצוא במאמר על הצינור הורידי), אנחנו מוצאים את כלי הדם אשר בהם נמדוד את הזרימה. שני העורקים החשובים ביותר למדידת הזרימה בעובר עם האטה בצמיחה, הם עורק הטבור (המחבר בין העובר לשלייה) והעורק המרכזי של המוח (הנקרא MCA  ומספק דם למוח).

בעורקי העובר בניגוד לאלו של המבוגר,  ישנה זרימה גם ברווח שבין פעימה לפעימה. כמובן שהזרימה מוגברת בעת פעימה ונמוכה בין הפעימות. היחס בין הזרימה בעת פעימה, לזרימה שבין הפעימות  –  מראה לנו את התנגדות כלי הדם למעבר זרימה בתוכו.

כאשר השלייה אינה מתפקדת כראוי התנגודת בה עולה ולכן היחס הנ"ל גדל. כאשר המצב מחמיר מאד, ישנה זרימה רק בעת הפעימות ללא זרימה כלל בינהן. ישנם מצבים עוד יותר חמורים, אשר בהם זרימת הדם בין הפעימות ממש הפוכה.

בתמונה רואים למעלה משמאל מצב תקין. למעלה מימין תנגודת גבוהה ולכן זרימה נמוכה בין הפעימות.
למטה משמאל תנגודת גבוהה עוד יותר ולכן אין כלל זרימה בין הפעימות ולבסוף למטה מימין – המצב החמור ביותר עם זרימה הפוכה בין הפעימות.

בתמונה זו רואים תמונת אולטרא סאונד המדגימה את המדידה.
התהליך במוח הפוך כאשר יש פחות חמצן ומזון, לעובר יש מנגנון הגנה על המוח המגביר את זרימת הדם אליו ולכן היחס קטן.

להלן תמונה של מדידת זרימת הדם במוח. הפרעה קשה בזרימות הדם היא בין הסימנים החשובים המחייבים יילוד מיידי.

אחת הבעיות הנפוצות בהריון, היא עיכוב בגדילה התוך-רחמית, או כפי שנקראת באנגלית IUGR (INTRA UTERINE GROWTH RESTRICTION). אין הכוונה לעוברים קטנים אך בריאים, אלא לעוברים שלא מימשו את יכולת הגדילה שלהם מאחר וגורם כלשהו עיכב את גדילתם התוך רחמית. גורמים אפשריים לעיכוב הגדילה, מקורם בעובר עצמו, בשליה המספקת חמצן ומזון, גורמים באישה ההרה או שילוב של כל הגורמים הנ"ל.

חשוב מאד לאבחן ולאתר את העוברים אשר גדילתם מעוכבת, שכן , הם סובלים מתחלואה ותמותה ככל שעיכוב הגדילה חמור יותר. בנוסף, עיכוב הגדילה יכול להוות סימן למשהו חמור יותר כמו רעלת הריון העומדת להתפתח או מחלות אימהיות חמורות.

בכתבה הנוכחית אתאר את התופעה ובכתבה הבאה את דרך אבחונה.

גורמים הקשורים לעובר עצמו

גנטי – הנטייה לעוברים קטנים היא לרוב גנטית ובמשפחה אשר בעבר עוברים קטנים, ישנו סיכוי טוב שגם העובר הנוכחי יהיה קטן. אולם, הבעיה העיקרית היא הפרעה גנטית שמקורה בכרומוסומים. כ-20% מהעוברים שאובחנו כבעלי הפרעה קשה בגדילה בחודשים מוקדמים להריון, סובלים מהפרעה בכרומוסומים (תופעה הניתנת לאבחון מדויק בניקור מי שפיר).
מומים – כ 2% מהעוברים הקטנים לגילם סובלים ממומים הניתנים לאבחון בסקירת מערכות מכוונת.
תאומים – בהריון תיאומים ישנן סיבות רבות להפרעה בגדילה, בנושא תאומים תהיה כתבה נפרדת.
זיהומים – 5% מהעוברים עם הפרעה בגדילה סובלים מזיהומים שעברו אליהם במהלך ההריון. הזיהום יכול להיות וירוס כמו אדמת, CMV ועוד, טפיל כמו טוקסופלסמה או חיידקים כמו ליסטריה, קלמידיה ועוד.

גורמים הקשורים לשלייה

הפרעה במעבר הדם – יכולה לנבוע מקרישים החוסמים את כלי הדם, מהיווצרות של כלי הדם בשליה או מנמק של חלק מהשליה. לשליה יש רזרבה גדולה. בבעלי חיים רק כשמחצית מהשליה לא מתפקדת מתחילה הפרעה בגדילה. בבני הדם כנראה המצב יותר רגיש ומספיק שרבע או שליש ממנה אינו מתפקד וכבר מתחילה הפרעה בגדילה.
הפרעה במבנה – לפעמים לשליה יש מבנה חריג או לא תקין.  למשל – מבנה לא תקין של חבל הטבור כמו עורק טבורי יחיד (במקום שניים), חבל טבור המתחבר אל הקרומים שליד השליה במקום לשליה עצמה, או אפילו חיבור לקצה השליה במקום במרכזה.

גורמים הקשורים לאישה ההרה

הפרעה בהספקת הדם לרחם – כאשר האישה סובלת ממחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם כרוני, אי ספיקת כליות, מחלות ריאומטיות כמו זאבת (SLE), קרישיות יתר של הדם ועוד, יכולה להיווצר הפרעה בהספקת הדם אל הרחם ומהרחם דרך השליה אל העובר.
תת תזונה – לרוב העובר אינו מושפע משינויים בתזונה של האם והוא מצליח לקחת את הנחוץ לו. כאשר יש מצב קשה של רעב ותת-תזונה, מושפע גם העובר ויכולתו לגדול ולצמוח נפגעת.
תת חמצן (היפוקסיה) – כאשר האישה נמצאת במצב כרוני של תת חמצן עקב מחלת ריאות, מחלת לב או אנמיה קיצונית, מעוכבת גדילת העובר. גם בקרב נשים החיות בגובה רב שבו האוויר דליל בחמצן , קיימת הנטייה ללדת ילדים קטנים יותר.
עישון – עישון בהריון ובעיקר בשליש השלישי, פוגע בתפקוד של השליה וביכולתה לספק חמצן ומזון לעובר. גם אלכהול וסמים קלים יכולים לגרום לנזקים דומים.
IVF – (ראה כתבה על הריון לאחר טיפולי פוריות) המחקרים מראים שעוברים לאחר הריון מבחנה (IVF), קטנים יותר ואף סובלים לעיתים קרובות יותר מעיכוב בגדילה.

סוגי עיכוב גדילה שונים

מוקדמת או מאוחרת – ישנם עוברים שקצב גדילתם מואט כבר ממחצית ההריון או מתחילת השליש השלישי של ההריון, ואילו אחרים גדלים בקצב טוב ורק בשבועות האחרונים להריון נפגע קצב צמיחתם.
האטה מול עצירה – ישנם עוברים שקצב גדילתם מואט אך קבוע ויציב, משקלם תמיד קטן מהעוברים בני גילם , בעוד הם גדלים בקצב סביר על גרף משלהם. לעומת זאת, ישנם עוברים הגדלים בקצב דומה לממוצע באוכלוסיה ולפתע בשלב מסוים בהריון צמיחתם נעצרת או מואטת באופן קיצוני.
סימטרי מול אסימטרי – כאשר העובר קטן בכל מידותיו אנחנו מכנים זאת עיכוב סימטרי בצמיחה. לעיתים ניתן לראות כי העובר גדל  היטב ברוב מידותיו, אך היקף הבטן שלו קטן באופן משמעותי וזאת מכנים עיכוב אסימטרי. לרוב כאשר יש הספקת מזון מופחתת דרך השליה, יהיה בשלב ראשון עיכוב בצמיחת הקף הבטן, בדומה למבוגר העושה דיאטה אצלו הבטן קטנה ולא שאר האיברים. אם ההפרעה בשליה ממושכת ובנוסף להספקת תזונה מופחתת, היא גם אינה מעבירה מספיק חמצן, אז גם מידות הראש והגפיים יחלו להאט את צמיחתם.

לסיכום

האטה בצמיחה יכולה לנבא תחלואה ותמותה של העובר ולכן חשוב מאד לאבחן בזמן במטרה למנוע את הסיבוכים ועל כך בכתבתי הבאה.

מאת : דר' עדי דוידסון

פעמים רבות אני נשאל איך ומתי צריך לבדוק האם העובר גודל בקצב טוב. כיוון  שלדעתי מדובר בנושא חשוב מאד אחלקו למספר מאמרים.

לרוב, הפרעות בגדילת העובר מאפיינות את המחצית השנייה של ההריון, בשליש השלישי בעיקר. בדרך כלל משקיעים את רוב המאמץ הרפואי במחצית הראשונה, לאחר שתי סקירות אשר בהן נשללו מרבית המומים, בדיקות לאבחון תסמונת דאון המראות שהסיכון נמוך, ורוב בדיקות הדם. לאחר מכן, ישנה נטייה להיכנס מעט לשאננות. מצד אחד, אני תמיד מטיף לא לדאוג יתר על המידה אך מאידך,  צריך להמשיך במעקב קפדני גם בשלישן השלישי של ההריון.

עובר הנמצא בתת תזונה ואינו גודל בשליש השלישי עלול להיפגע למרות שכל הבדיקות עד כה היו תקינות בתוצאותיהן. גם עובר הסובל מהשמנה תוך רחמית חשוף לסכנות.

מהו קצב הצמיחה הנורמלי?

קצב הצמיחה משתנה במהלך ההריון

בשבועות 14-15: 5 גר' ליום

בשבוע 20: 10 גר' ליום

בשבוע 32-34: 35 גר' ליום

ולאחר מכן חלה שוב ירידה בקצב הצמיחה.

זהו קצב הצמיחה הממוצע, אך טווח הנורמה רחב בהרבה כי לכל עובר  קצב צמיחה משלו, התלוי הן בגנטיקה והן בתנאים שיש לו בתוך הרחם.

[למידע נוסף בנושאי היריון ולידה לחצו כאן – דר' עדי דוידסון]

מהם אחוזונים?

כדי לעקוב אחר צמיחת העובר נקבעו גרפים של אחוזונים.

עוברים רבים  נמדדו במהלך השנים ולפי מדידות אילו, חישבו עבור כל שבוע מהו המשקל שבו מחצית מהעוברים יהיו גדולים ממנו ומחציתם השנייה קטנים ממנו וזה נקבע כאחוזון 50.

כך למשל המשקל (עבור כל שבוע) ש 90% מהעוברים גדולים ממנו ורק 10% קטנים ממנו, נקרא אחוזון 10, וכך הלאה לפי הגרף המצורף.

הגרף כולל את כל העוברים בין אחוזן 95 לאחוזון 5, כלומר 90% מהעוברים כאשר אותם 5% שהם קטנים מידי או 5% שהם גדולים מידי הוצאו אל מחוץ לנורמה, אך ישנן הגדרות נוספות לתחום הנורמה , אותן אציין בהמשך.

כל אישה יכולה לאחר בדיקת US לסמן בגרף את המשקל שהתקבל לפי השבוע הנכון ולדעת באיזה אחוזון נמצא העובר. אם מסמנים במהלך ההריון מספר נקודות ניתן לקבל גרף צמיחה של העובר, המראה האם הוא צומח באופן עקבי על אותם אחוזונים.

איך מחשבים את משקל העובר?

ישנן נוסחאות רבות לחישוב משקל העובר, אך הנוסחה הנפוצה ביותר מחושבת מתוך המדידות של הראש, הבטן והירך. כאשר העובר הינו במשקל תקין וממוצע התוצאה מתקבלת לרוב בדיוק טוב, עם סיכוי לטעות של לא יותר מ 10% . דווקא בעוברים החורגים מהנורמה (אצלם התוצאה חשובה מאד) אחוז הטעות גדול יותר. בעוברים גדולים מאד יש נטייה להעריך אותם פחות ממשקלם ובעוברים הקטנים מידי יש נטייה להעריכם יותר ממשקלם, כך שלא תמיד אנחנו מצליחים למצוא באמת את כל העוברים החורגים מהנורמה.

יתרונות וחסרונות של העקומה הנ"ל

היתרון הגדול של העקומה הזאת: היא מייצגת מדידות רבות מאד של עוברים ב US , כך שבאמת מדובר בעקומה המייצגת משקל של עוברים וכן לוקחת בחשבון את טעויות המדידה.

חסרונות העקומה: היא לא כוללת בתוכה ילדים מישראל, ואנו יודעים שיש הבדל רב בין משקלים של  ילדים בארצות שונות בעולם.
חיסרון נוסף הוא, שהיא בוצעה לפני שנים רבות כאשר מכשירי הUS היו פחות מפותחים ומדוייקים.

האם יש עקומה המאפיינת ילדים בישראל?

כן. פרופסור דולברג וחבריו אספו רשומות של מיליון ילדים שנולדו בישראל ובנו עקומות לפי משקל הלידה ושבוע ההריון שבו הם נולדו. ניתן לראות את העקומה ואף לשבץ בה את המדידות שלכם באתר של פ' דולברג – http://babydoc.co.il/growth.html

יתרונות וחסרונות של עקומה זו

יתרונות: כוללת ילדים שנולדו בישראל ולכן יותר אמינה לארצינו. כמו כן, כוללת מיליון ילדים שזהו מספר רב. היא אף מפרידה בין צמיחה של בנים ובנות שכן יש הבדל מסויים במשקלים בין המינים.

חסרון: העקומה בוצעה לפי משקלי לידה של עוברים ולא לפי משקלם בתוך הרחם. בשבועות הגדולים המשקלים מדוייקים אך ידוע שעוברים אשר נולדו בשבועות נמוכים מאד הם לרוב קטנים יותר מבני גילם אשר נשארו ברחם.

הכותב דר' עדי דוידסון הוא מומחה לרפואת אם – עובר

במחקר גדול אשר פורסם בירחון הרפואי היוקרתי FERTILITY & STERILITY , נבדקו באופן רטרוספקטיבי 61,569 לידות ואכן נמצא כי שיעור המומים היה גבוה באופן משמעותי אצל נשים אשר עברו טיפולי פוריות.

מאת: דר' עדי דוידסון

שיעור המומים:

• לאחר הריון ספונטני 1.86%
• לאחר תרופות להשריית ביוץ 2.35%
• לאחר הזרעה תוך רחמית 2.9%
• לאחר IVF 3.45% (כמעט כפול לעומת הריון ספונטני).

גם אחוז ההפלות המוקדמות עולה לאחר טיפולי פוריות.

אז מה אנחנו למדים מהנתונים הנ"ל?

ראשית, ישנה עדיפות משמעותית להמתין בסבלנות להריון טבעי (ראו כתבות קודמות שלי בנושא). לא רק שטיפולי פוריות אינם "מזרזים הריון", אלא גם מעלים סיכון לסיבוכים.

שנית, נשים שיש להן בעיית פוריות אמיתית וזקוקות לטיפול, אינן צריכות לדאוג כי ניתן לשלול את הרוב המוחלט של המומים בעזרת סקירת מערכות מורחבת ובתנאי שמשלבים גם את המוקדמת וגם את המאוחרת. מומלץ להתייחס להריון אחרי טיפולי פוריות כהריון בסיכון גבוה ולבצע מעקב הריון קפדני אצל רופא המבצע מעקבי הריון בסיכון גבוה.

הכותב הוא דר' עדי דוידסון, מומחה לרפואת אם-עובר וגניקולוג בכיר

ד"ר עדי דוידסון - תופעת בלוטת התריס בהריון

מאת: ד"ר עדי דוידסון

בלוטת התריס (תירואיד) נמצאת בצוואר והיא שולטת על חילוף החומרים בגוף. היא אחראית על הקצב של כל התהליכים הכימיים המתרחשים בכל תא בגוף האדם. בלוטת התריס מפרישה שני הורמונים הנקראים T3 ו – T4, ובעזרתם היא שולטת על הפעילות בגוף. כאשר ההורמונים האילו מופרשים ביתר ישנן תופעות של פעילות יתר ומצב זה נקרא יתר פעילות של בלוטת התריס, וכאשר רמתם מתחת לנורמה אז יש תופעות של תת פעילות.בלוטת התריס נמצאת בפיקוח של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) הנמצאת בגולגולת.

בלוטת יותרת המוח מפרישה הורמון המזרז את בלוטת התריס ונקרא TSH. בין שתי הבלוטות ישנו משוב ישיר. כאשר רמת התירואיד עולה רמת ה TSH יורדת ולהפך כאשר רמת התירואיד יורדת ה TSH עולה במטרה לדרבן את התירואיד להפריש עוד הורמונים.

[למאמרים נוספים – ד"ר עדי דוידסון]

תת פעילות בלוטת התריס יכולה להיות סמויה או גלויה

בתת פעילות גלויה ישנה ירידה משמעותית בהורמוני התירואיד עם תופעות המעודדות פנייה לרופא והמחלה מאובחנת ומטופלת. (לא ניתן במאמר קצר זה לסקור את כל התופעות)
תת פעילות סמויה מאופיינת ברמה תקינה של הורמוני התירואיד אך ה TSH גבוה, כלומר נדרשת עבודה הרבה יותר מאומצת של הבלוטה כדי לתת אותה התפוקה.

לכאורה לא הייתה אמורה להיות בעיה שכן התוצאה הסופית (רמת הורמוני התירואיד) זהה. אך אין זה כך. תת פעילות סמויה בהריון מעלה את השכיחות להפלות, לידות מוקדמות, יתר לחץ דם וירידה קלה ב IQ של התינוק. התופעה שכיחה מאד בערך כ 3% מכלל הנשים ההרות.

הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס בקרב נשים הרות

הטיפול הוא פשוט שכן הורמון הזהה לחלוטין לזה המופרש מהתירואיד קיים בכדורים וקל ללקיחה ללא תופעות לוואי. בשנים האחרונות ישנם מאמרים רבים המראים את חשיבות האבחון והטיפול בתת פעילות בלוטת התריס אך עדיין מעלים ספק אם יש צורך לבדוק את כל הנשים ההרות.

לדעתי אין כל ספק. הבדיקה היא פשוטה ולא יקרה. ניתן לשלב את בדיקת ה TSH עם כל בדיקות הדם הנלקחות בתחילת הריון. ויש צורך לטפל בכל אישה אשר לה TSH גבוה או אפילו בנורמה אך מעל הממוצע. אני מבצע בדיקה זו כשגרה כבר שנים רבות והשתכנעתי בחשיבותה.

הטיפול בנשים הרות שונה במקצת. בדרך כלל רופאי המשפחה מתחילים טיפול ברמה נמוכה ומעלים כל חודש עד לרמה הנכונה. בקצב כזה מגיעים לאיזון רק בסוף ההריון. מנסיוני יש להתחיל במינונים גבוהים לאיזון מהיר ואפילו להוריד קצת אם יש צורך ובלבד שתהליך האיזון יהיה קצר ויעיל.

הכותב הוא ד"ר עדי דוידסון, מומחה לרפואת אם-עובר וגניקולוג בכיר

בהמשך לפוסט מהשבוע שעבר, שעסק בקשר בין לחץ לפוריות (או אי-פוריות), הבטחתי לכם קצת עיצות מעשיות המבוססות על ה "אני מאמין שלי" ועל נסיוני הרב במשך יותר מ 25 שנה.

מאת: ד"ר עדי דוידסון

ראשית, כאשר מתכננים הריון, חשוב מאוד  לא לדחות אותו עד לשלב שבו זה נהיה "דחוף" להרות כי צריך להבין שכניסה להריון עשויה לקחת זמן. 90% מהזוגות הם פוריים וזאת הבשורה הטובה, אך יש לקחת בחשבון שגם אצל זוגות פוריים התהליך מסיבות שונות יכול לקחת גם שנה.

כאשר מחליטים להרות ומפסיקים להשתמש אמצעי מניעה, אני ממליץ לא לשנות כלום בחיי המין. להמשיך לקיים יחסי מין באותה תדירות ותזמון כמו בתקופה שלא רציתם להרות. הגוף כבר יודע לכוון אותכם למועדים הרצויים. הרצון להתעברות הוא טבעי ולא מודע ויש להישמע לגוף.

איך למצוא את מועד הביוץ?

פעמים רבות (ביום) פונות אליי נשים עם בקשה ללמד אותן איך למצוא את מועד הביוץ וכשאני מנסה להסביר שאין צורך הן שואלות בפליאה: "איך אפשר להרות מבלי לדעת את המועד הנכון?" אם לצורך הריון חייבים לדעת את מועד הביוץ משמע שחוסר ידע מהווה אמצעי מניעה. כל שנה ישנן 150,000 הריונות לא רצויים בישראל מבלי שידעו כלל את מועד הביוץ.

נשים רבות משתמשות ב "ערכות ביוץ" כדי לתזמן את היחסים. ערכות הביוץ (לדעתי) חסרות כל ערך רפואי שכן אמינותן גרועה ביותר והן טועות בניבוי הביוץ במספר ימים. ערכות אילו משווקות רק לקהל הרחב ולא נמצאות בשימוש במרפאות פריון. אם היה בערכות אילו ערך רפואי אז היו חוסכים הרבה משאבים ורושמים אותן לנשים במקום מעקב זקיקים ובדיקות דם שמבצעות מטופלות הפריון. הסטרס הנגרם בעקבות במעקב יומיומי למציאת הביוץ הוא עצום. תזמון היחסים פוגע גם בזוגיות וגם בסיכוי להתעברות. ובנוסף לכל, אם תועים בתזמון ובוחרים את המועד הלא נכון – אז הסטרס בחודש הבא גובר.

אז מה ההליך המומלץ?

כשמחליטים להרות, לנסות להיכנס להריון באופן ספונטני במשך 4-6 חודשים ללא תזמון ומבלי לחכות עם סטופר להצלחה. במידה ולא הופיע הריון במחצית השנה הראשונה עדיין אין זה אומר שישנה בעיה. אולי אתם מאילו שאמורים להרות במחצית השנייה. ניתן בינתיים לבצע שתי בדיקות פשוטות: בדיקת דם אחת לפרוגסטרון כשבוע לפני מועד הווסת הצפויה ובדיקת זרע. אם הזרע סביר והביוץ תקין ראו זאת כעידוד והמשיכו ספונטנית עוד מספר חודשים.

אם בסוף יתברר שישנה בעייה, אז לא חבל שהפסדנו שנה?

ממש לא. קודם כל רק ל 10% מהמקרים יש באמת בעיה. טיפולי פוריות עוזרים לאילו שיש להם בעיה, אך מזיקים לאילו שאין להם. כאשר יש ביוץ תקין טיפולים הורמונלים רק משבשים אותו ולא משפרים אותו. זרע תקין יפרה טוב יותר ביחסי מין מאשר בהזרעה ישירות לרחם או הפרייה חוץ גופית.

אם לא הופיע הריון תוך שנה אז יש להשלים את הבירור במהירות ונחישות ולטפל רק במה שצריך לטפל. אם לא נמצא בבדיקות כל גורם גופני מומלץ לחפש גם גורם רגשי כמו קונפליקט לא פתור, אמונות קבועות שצריך להסיר או מחסומים מסוג אחר. גם כאשר הגורם הוא גופני, אי הפוריות והטיפולים המתלווים איליה משפיעים קשות על הנפש ולא תזריק עזרה ועיצה גם בתחום זה.

מחקרים רבים הראו שכאשר משלבים טיפולי פוריות עם חיזוק נפשי או עם היפנוזה מגיעים להצלחה טובה ומהירה יותר.

הכותב הוא ד"ר עדי דוידסון, מומחה לרפואת אם-עובר וגניקולוג בכיר

בתחילת השבוע נתקלתי בסיפור המעניין של ליסה ויצ'ולס הבריטית, שאחרי שלל בדיקות פוריות, הרופאים הודיעו לה שהיא לא תוכל ללדת ושהיא ככל הנראה תישאר עקרה. וא, יום אחד, היא הובהלה לבית החולים בגלל כאבי בטן עזים וחשש לאולקוס, היא לא דמיינה שזה ייגמר בלידת בנה הראשון.

הסיפור גרם לי צורך לכתוב ולהרחיב על הקשר ההדוק בין גוף ונפש כאשר מדובר בפוריות. אני ממש לא מתפלא שכאני שומע על אישה הנכנסת להריון ספונטני למרות שאמרו לה שהיא אינה פורייה. למעשה, אני פוגש נשים כאילו כל יום. גם איני מתפלא כשאני רואה נשים שלא מצליחות להרות למרות שאין להן כל בעיה גופנית.

איך זה קורה?

ראשית אתאר את מעגל ההורמונים של האישה והגבר.

עדי דוידסון

השחלה או האשך פועלים באופן תקין רק בעקבות גירוי של הורמונים המופרשים בבלוטה הנקראת היפופיזה. בלוטת ההיפופיזה נמצאת מתחת למוח ומחוברת אליו. בלוטת ההיפופיזה פועלת רק אם מקבלת גירוי הורמונלי מאיזור במוח הנקרא היפותלמוס. ההיפותלמוס, בהיותו חלק מהמוח, מקבל אותות ממערכת העצבים הרגשית ומושפע מאד מהמצב הרגשי.

אצל האישה המערכת הרבה יותר רגישה. שינויים רגשיים יכולים לפגוע בתפקוד המעגל ההורמונאלי ולמנוע ביוץ, אך גם ההתאוששות שלה יותר מהירה לעומת הגבר. אצל הגברים השפעה רגשית פחות מזיקה אך אם כבר מתרחשת, ההתאוששות יותר קשה ויכולה להימשך בין 6-12 חודשים.

לחץ כגורם לעקרות

בישראל אחוז הזוגות הלא פוריים זהה לשכיחותם בשאר העולם, אך אחוז הזוגות המטופלים גבוה בהרבה מאד משאר העולם. ישנם לכך שני גורמים:

1. לחץ של נשים לעבור בדיקות וטיפולים למרות שאין צורך
2. מערכת רפואית שנענית ללחץ ומטפלת במקום לעודד ולהרגיע

למען הסר ספק: איני מאשים לא את הנשים הנמצאות בלחץ, שכן אנחנו חיים כיום בעולם מתוקשר ומלחיץ. וכמובן איני מאשים את הרופאים המנסים לעזור ככל יכולתם ובכלים אשר נמצאים לרשותם, אך לא קיבלו הכשרה בתחום הנפש והשפעתה על הגוף.

אין תחליף לתזמון הטבעי של הטבע

כאשר אישה בארץ מנסה להרות היא מוקפת מידע שלילי. תמיד יש לה חברות שמטופלות במרפאות פוריות שמקרינות לה כמה קשה להרות. היא מציפה את עצמה באמירות שליליות כמו "אני כבר מבוגרת", "אני רוצה הריון מהר ובטח זה ייקח זמן רב להרות", "אני כבר מנסה חודשיים ולא הצלחתי (נכשלתי) אז בטח ישנה בעיה" ועוד.

ואז היא מחליטה "לזרז" באופן אקטיבי את הקליטה להריון. קונה ערכות ביוץ, מחשבת ימים ומתזמנת יחסים. תוך כדי כך הלחץ עולה, ההורמונים נפגעים וגם יחסים מתוזמנים פחות יעילים בהתעברות כי אין תחליף לתזמון הטבעי של הטבע.

הטיפולים מעלים את הסטרס מדרגה נוספת

ואז עולים שלב ודורשים בדיקות. פונים לרופא ומתחילה סדרת בדיקות מתישה ומלחיצה שרק פוגעת בפוריות. בדיקות פוריות אינן אמינות ואינן מנבאות את העתיד. בדיקות פוריות מראות תמונת מצב הנכונה רק ליום הביצוע ובמקרה הטוב לאותו החודש.

אם בדיקה מראה שאין ביוץ , הכוונה היא שאין ביוץ החודש. יתכן מאד והיה ביוץ לפני חודשיים (לפני שהחל הסטרס) וגם יתכן מאד שיהיה ביוץ בעוד חודש. גם בדיקות זרע מראות את המצב הנוכחי באותו יום בלבד. אצל רוב רוב הזוגות חוזרות הבדיקות תקינות או גבוליות ואז מתחילים טיפולים למרות זאת. הטיפולים שוב מעלים את הסטרס עוד מדרגה. בינתיים גם הזוגיות לא משהו והעבודה גם נפגעת.

טכנולוגיות רבות בתחום הפוריות הביאו ברכה לאנושות. תרופות הגורמות לביוץ עזרו לנשים רבות שלא בייצו להביא ילדים לעולם. הפרייה חוץ גופית נתנה תקווה לנשים רבות אשר החצוצרות שלהן היו פגומות לחזור למעגל האימהות ועוד. אך תרופות וטכנולוגיות אילו כאשר מופעלים על זוגות ללא בעיית פוריות – לא רק שאינן מזרזות, אלא אפילו מעכבות ומונעות פריון.

אז איך יוצאים מהמעגל הנ"ל? המשך בשבוע הבא.

בפוסט הקודם סיפרתי לכם כי חזרתי בשבוע שעבר מכנס בין לאומי אשר בו נפגשו מומחים ברפואת האם והעובר מכל העולם. אחד הנושאים אשר דנו בו היה חשיבותה של סקירת המערכות.

כעת ברצוני לעשות סדר במינוחים.

מה ההבדל בין סקירה בסיסית למורחבת?

עד שנת 2007 השתמשו בארץ במינוח סקירת מערכות בסיסית וסקירה מורחבת. סקירה בסיסית הייתה נהוגה במכונים ציבוריים ונבדקו בה רק מספר מועט של איברים חיוניים (לפי המלצת משרד הבריאות) וסקירה מורחבת אשר נעשתה במכונים פרטיים ובמסגרתה כל רופא בדק כראות עיניו ולפי יכולתו את מירב הדברים אשר ניתן לבודקם לפי הידע והטכנולוגיה של אותה התקופה.

הנחיות לביצוע אולטרא-סאונד בהיריון – נייר העמדה המעודכן

מהתאריך ה- 1.3.2007 נכנס לתוקפו נייר עמדה של החברה הישראלית לאולטרא סאונד במיילדות וגניקולוגיה ואשר אושר ע"י משרד הבריאות.

המטרה העיקרית בחיבור הנייר הייתה להעלות את רמת השירות ויסודיות בדיקות האולטרה-סאונד במגזר הציבורי והפרטי כאחד. לצד כך, הוא מנוסח במשנה זהירות באופן המבהיר מה הבדיקה כוללת ואף מהי איננה כוללת, כך שהרופאים והמוסדות לא יסתבכו בתביעות משפטיות מיותרות על רשלנות רפואית.

נייר זה קובע שאין יותר סקירה בסיסית  או מורחבת- קיימת לפיו רק סקירת מערכות,סקירה טובה ומקיפה המצויה במכונים הציבוריים והן בפרטיים. נייר העמדה קובע בהתאם לכך מהם האיברים אשר חובה לבודקם ולדווח עליהם והם כוללים אף כאלו שלא נהגו לבדוק בעבר במסגרת הסקירה הבסיסית. הקריטריונים העיקריים לבחירת מה ייכלל בסקירה הינם חשיבות האיבר הנבדק לניבוי מומים וכן היכולת הטכנולוגית והאישית של מרבית הרופאים להדגים את האיבר בקרב מרבית הנבדקות.

הרחבת הסקירה

למרות שאין יותר סקירה מורחבת, יכול רופא להרחיב את הסקירה הנ"ל במידה שהמכשור, יכולתו, וה"פוטוגניות" של העובר מאפשרים זאת. כמו כן, עליו לציין בטופס מה נבדק בנוסף לקריוטריונים הבסיסיים של הסקירה. כיוון שמשנת 2007 הציוד ממשיך להתפתח והידע שלנו מתרחב, יעבור נייר העמדה עדכונים והסקירה תורחב.

גם בשאר העולם אין חלוקה לסוגי סקירות אלא מצפים מהרופא המבצע סקירה להתאמץ ולבדוק את כל מה שניתן לבדוק באותו הזמן.

גם אישה שהריונה אינו בר-סיכון בתקופה 19-25 של ההריון, מומלץ עליה לבצע את סקירת מערכות, יחד עם בדיקה בשליש הראשון של ההיריון – זאת על פי מה שנכתב במפורש בנייר עמדה זה.

לבלוג שלי –ד"ר עדי דוידסון

לרשומות נוספות בנושא גניקולוגיה ורפואת נשים – ד"ר עדי דוידסון

למאמרים נוספים – ד"ר עדי דוידסון

פעמים רבות אני נשאל שאלה זאת, וכמעט קשה לענות עליה כמו על השאלה את מי אתה אוהב יותר – את אבא או אימא.

בכנס בין לאומי של מומחים ברפואת האם והעובר בו נכחתי לפני כשבוע, דיברו רבות על החשיבות העולה של הסקירה המוקדמת. ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם להכניס את הסקירה המוקדמת ורק כעת שאר העולם (באיחור של כ 20 שנה) מפנים את חשיבותה.

חשיבותו ויתרונותיו של האבחון המוקדם

כמחצית מהמומים ניתן לאבחן כבר בסקירה המוקדמת.

כאשר המום קשה ושוקלים הפסקת הריון , קל יותר גם רפואית וגם נפשית לבצע את הפסקת ההריון בשבועות מוקדמים ולא מאוחרים.
בישראל מעבר לשבוע 24 לא תמיד מאפשרים הפסקת הריון גם אם יש מום – יש צורך לפנות לוועדת על ולוועדה כזאת יש מגבלות חוקיות באילו נסיבות ניתן לאפשר הפסקת הריון.

אבחון מוקדם של ממצא בעובר מאפשר בירור מעמיק שלו תוך הפעלת מערכת של יועצים, כמו יועץ גנטי כדי לשקול את ההשלכות ודרכי האבחון של הממצא, יועץ המתמחה באותו איבר כמו נפרולוג ילדים אם מדובר בממצא בכליה, קרדיולוג ילדים אם הממצא בלב וכדומה.

אבחון מוקדם מאפשר ביצוע ניקור מי שפיר להשלמת האבחון.

אבחון מוקדם מאפשר מעקב אחרי הממצא כי הסתכלות חד פעמית אינה משקפת תמיד את המציאות. פעמים רבות ממצאים הנראים חמורים נעלמים והכל חוזר ונראה תקין, או להיפך הממצא מחמיר ואז קל יותר לקבל החלטה בלב שלם.

בסקירה המוקדמת ניתן לשלב גם אולטרא סאונד דרך הנרתיק ובכך לראות טוב יותר את האיברים. אצל נשים עם דופן בטן עבה או עם צלקות יש קושי בבדיקה דרך הבטן ויתכן שבסקירה המאוחרת לא יראו טוב.

החיסרון של סקירה מוקדמת

אם נסתפק בסקירה מוקדמת בלבד נצליח לאבחן במקרה הטוב רק 60% מהמומים. חלק מהאיברים עדיין לא גמרו את התפתחותם בשלב כה מוקדם ולא ניתן לאבחנם. איברים אשר היו תקינים בסקירה הראשונה , התפתחותם מופרעת והופכים לא תקינים בסקירה השנייה. ולבסוף מומים קשים אשר היו קיימים בעת הסקירה הראשונה לא אובחנו עקב מגבלות טכניות של גודל העובר.

כך שאם מבצעים סקירה מוקדמת יש לבצע גם סקירה מאוחרת טובה ומקיפה כדי להשלים את התמונה.

שילוב שתי הסקירות מביא לאבחון הטוב ביותר

בכנס סיכמו את הסטטיסטיקה העולמית המראה שרק בביצוע שתי הסקירות ניתן להגיע לאבחון של 92% מהמומים. לא ניתן לאבחן בימינו יותר מ  92% מהמומים. ויתור על אחת הסקירות תביא לאבחון מופחת בהרבה.

בתמונה זו רואים את אבי העורקים של העובר היוצא בקשת מתוך הלב ועובר ליד עמוד השדרה ואת וריד הטבור ההולך אל הלב.

בתמונה למטה נראים שני איברים חשובים בתוך המוח אשר עדיין אינם נכללים ברשימת איברי החובה בסקירת המערכות. ניתן לצפות בהם רק בסקירה המאוחרת. החץ העליון מצביע על האיבר שמחבר את המוח הימני עם השמאלי ונקרא CORPUS CALUSOM . חסר אפילו קטן באיבר זה גורם להפרעה תפקודית קשה בעובר.

החץ התחתון מצביע על ה וורמיס המחבר במוח הקטן את האונה הימנית עם השמאלית וגם הוא חשוב ביותר. אני משתדל לבדוק איברים אילו בכל סקירה מאוחרת. בתמונה זו רואים את אבי העורקים של העובר היוצא בקשת מתוך הלב ועובר ליד עמוד השדרה ואת וריד הטבור ההולך אל הלב.

בתמונה הבאה נראים שני איברים חשובים בתוך המוח אשר עדיין אינם נכללים ברשימת איברי החובה בסקירת המערכות. ניתן לצפות בהם רק בסקירה המאוחרת. בחלקה העליון של התמונה ניתן לראות את האיבר שמחבר את המוח הימני עם השמאלי ונקרא CORPUS CALUSOM . חסר אפילו קטן באיבר זה גורם להפרעה תפקודית קשה בעובר. בחלקה התחתון של התמונה ניתן לראות את  הוורמיס, המחבר במוח הקטן את האונה הימנית עם השמאלית וגם הוא חשוב ביותר. אני משתדל לבדוק איברים אילו בכל סקירה מאוחרת.

לבלוג שלי – עדי דוידסון

לרשומות נוספות בנושא גניקולוגיה ורפואת נשים – עדי דוידסון

למאמרים נוספים – עדי דוידסון